יכול להיות שהאור שאני רואה בקצה המנהרה הוא בכלל של פנסי הרכבת שבאה ממול, מה שמבטיח התנגשות רבת נפגעים, ובכל זאת כששמעתי שהממשלה החליטה להקים ועדת בדיקה ממשלתית, משהו בתוכי התפוצץ משמחה. סוף־סוף, הממשלה שאני בחרתי בה מגלה סימני חיים. קולות הנהי שנשמעו בקרב חוגים מסוימים רק הוכיחו לי את הצורך בהקמתה של ועדה מהסוג הזה. ניקוי האורוות נראה קרוב מתמיד.
לאנשים כמוני אף פעם לא היה ספק שמה שנעשה כאן בשנים האחרונות בתחום החדירה לפרטיותם של אזרחים, בדרך של השתלת רוגלות – תוכנות ריגול, בלשון פשוטה יותר – היה לא ראוי, אם לא מעבר לזה. אני משתמש בביטוי הזה, אבל אני מתכוון לכך שהשימוש ברוגלות היה מעשה עברייני בר־עונשין.
גם לא הייתי זקוק ליותר ממה ששמעתי בכלי התקשורת כדי להבין שחוקרי משטרה נעזרו במעקבים פולשניים כדי לדלות אינפורמציה על עדים על מנת “לכופף” אותם. אם חוקרי משטרה יודעים, למשל, על קשריו של נחקר עם אישה שאיננה אשתו, אז ברור שהם יודעים את מה שהם יודעים רק כתוצאה מחדירה אסורה לחייו האינטימיים.
הדין הוא ברור לחלוטין. מתקיים איסור להאזין בסתר לשיחה בין שניים ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. שופט רשאי להתיר האזנה לשיחה כזאת רק בתקופת ההיתר. אין בחוק דבר על שאיבת מידע. מותר, אפוא, למשטרה לפגוע בפרטיותו של אדם רק בדרך של האזנה - מכוח צו של שופט - לשיחותיו. כלום מעבר לכך.
דא עקא, היועצת המשפטית לממשלה נעמדה על רגליה האחוריות, להתרשמותי, בהתנגדותה להקמת הוועדה. טעמיה היו, בעיניי, חסרי בסיס משפטי. מה שעלה מהם, למיטב הבנתי, זה החשש שיתגלה, כך אני משער, מה עוללו חוקרי משטרה, לכאורה, בידיעת פרקליטות המדינה - ואולי, גם בהנחייתה - בניסיונם למצוא ראיות מפלילות נגד ראש ממשלה מכהן. לא חקר האמת עמד, לדעתי, לנגד עיניהם של חורשי המזימות. רק הרצון לגרום להפיכה משטרית באמצעות מערכת המשפט.
הפחד של כל אלה שמצופפים עכשיו שורות הוא מפני חשיפת זדוניותם. אינני יודע עד כמה זה יעלה בידי הוועדה, אבל חשוב שהדיונים יהיו פומביים. לא שזה יעזור לבנימין נתניהו במאבקו המשפטי, שכן אנחנו יודעים כבר עכשיו שהחדירות הלא חוקיות לפרטיותם של אנשים בסביבתו הקרובה לא הניבו ראיות. אבל חשוב שהדברים יישמעו בראש חוצות. למצער, כדי שמיליוני בוחריו יידעו את האמת.
בד בבד, קשה לי לראות שמישהו יעמוד למשפט, גם אם יתגלה שהוא ביצע עבירות פליליות, שכן מערכת אכיפת החוק, בראייתי, חצתה זה מכבר את הקווים לעבר מחוזות שבהם האנרכיה המשפטית שולטת. ואם מישהו סבור שבית המשפט העליון נשאר “מחוץ למשחק”, אז הוא טועה. הבררנות הממאירה דבקה גם בו. דיונים ללא הסמכה בחוק מעודדים גם אחרים במערכת המשפט לחשוב שהותרה הרצועה. הייתי רוצה להאמין שהוועדה תעלה ארוכה לכל אלה. אבל זה רק אני.