הוריי חינכוני לאהבת המולדת, לערך השירות, להבנה שאין לנו מדינה אחרת, ולנתינה למדינה ולא רק קבלה ממנה. ואכן כל שנות בגרותי נלחמתי על הגנת המדינה ותרמתי רבות לפיתוחה ולשגשוגה בתפקידיי האזרחיים והצבאיים.

עד עצם היום הזה אני נלחם בכל מאודי על הביטחון הלאומי והאישי של אזרחי מדינת ישראל, אף שאני כבר בן 75. משפחתי וחברים קרובים מפצירים בי שאייחד את שנותיי הנותרות לחיים עצמם, לבילויים, להיות יותר עם הנכדים ולחיות כמו רוב בני גילי שעתידם כרוך בעברם, בשקט נפשי. אבל אני בשלי. אני מבין שאם אקבל את הצעתם, הדבר עלול להביא להפקרת משפחתי, חבריי וכל עם ישראל מול האיום הנורא שצמח מולנו ומאיים עלינו לכלותנו.

המנהיגות המדינית והביטחונית הפקירה את ביטחוננו הלאומי והאישי ב־20 השנים האחרונות, ולא הכינה את הצבא ואת העורף להתמודד עם המלחמה האזורית הבאה - שתפרוץ במוקדם או במאוחר ותהא מהקשות במלחמות שחווינו מאז קום המדינה.

בלחימתי העיקשת על ביטחון המדינה ועל אזרחיה אני משלם מחיר יקר, כמו למשל אובדן של רבים מחבריי הטובים שהעדיפו לנצור את לשונם גם במחיר שעלול להביא לאסון נורא. היו מהם שבחרו לזרות חול בעיני הציבור ולשקר במצח נחושה שצבאנו הוא החזק במזרח התיכון. הם עשו זאת ממניעי אגו ואינטרסים אישיים וצרים, והעדיפו להפיח כזבים על פני האינטרס של המדינה ואזרחיה.

בקרב הקצינים הבכירים ראיתי תופעות רבות של התקרנפות, זחיחות, בריחה מאחריות, אטימות וניתוק מוחלט. היו שניסו להשמיץ אותי ו"להרוג את השליח", והכל בשביל לשמר את הדימוי הבדוי שהם יצרו על חשבון ביטחון המדינה ואזרחיה.

אני לא כתב צבאי וגם לא פרשן, אני מציג עובדות מוצקות שאי אפשר לערער עליהן. אספתי אותן אחת לאחת במאות תחקירים וביקורים ביותר מ־1,600 יחידות. גדולה מזו, קראתי את כל הביקורות המטלטלות של מבקר צה"ל, מבקר מערכת הביטחון ומבקר המדינה על אי־המוכנות של הצבא והעורף למלחמה. קראתי מאות מסמכים של משרד הביטחון וצה"ל, ונוסף עליהם שוחחתי שיחות בארבע עיניים עם אלפי מפקדים, קצינים, נגדים וחיילים, שדיברו איתי מדם לבם. את דבריהם רשמתי במחברות רבות, והן גנוזות במשמרת בארכיון צה״ל. אם אפרסמן באחד הימים תתחולל פה רעידת אדמה. כל זה נעשה בעשר שנות כהונתי בתפקיד נציב קבילות החיילים.

משסיימתי את תפקידי כנציב קבילות החיילים בשנת 2019 ועד היום, הפכתי לכותל המערבי של קצינים בכירים וזוטרים המפחדים להגיד את דעתם בגלוי שמא יבולע להם. אף שהדרך שבחרתי ללכת בה מלאת בורות ומהמורות ומאוד לא פשוטה, אני ממשיך בדרכי בהחלטיות וללא מורא. הדבר היחיד שעומד לנגד עיניי ומוביל אותי קדימה במעלה ההר אל היעד הנכסף הוא ביטחון משפחתי, חבריי ואזרחי המדינה. אמשיך להילחם ללא חשש עד שיגיע השינוי המיוחל. 

הכותב שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכמפקד המכללות הצבאיות. כיהן במשך עשור כנציב קבילות החיילים. חבר בפרויקט הניצחון הישראלי