הרחבת האיחוד האירופי בעשורים האחרונים תרם ללא ספק להתאוששות כוחו הגיאופוליטי. היום, לעומת זאת, השאלה הגדולה עבור האיחוד האירופי קשורה לפער המפריד בין חבריה. האם שלטון החוק והתרבות המשפטית נותרו נקודות מרכזיות ומלכדות עבור המשפחה האירופית הגדולה? הדוגמה של רומניה נותנת תשובה פסימית למדי.
לפני מספר ימים ביקר בקפריסין איש העסקים הישראלי בני שטיינמץ. צו מעצר אירופי, שהוציאה רומניה, הוא הסיבה למעצר הזמני שלו. אפשר להניח שמדובר בעוד אחד ממקרים רבים של שיתוף פעולה בין רשויות התביעה. אבל המקרה של שטיינמץ מסתיר בתוכו סוגיה עמוקה ומהותית הרבה יותר, זו של כיבוד זכויות ואיכות הצדק, בחלק מהמדינות החברות החדשות באיחוד האירופי.
ב-1 בינואר 2007 הצטרפה רומניה לאיחוד האירופי. הציפיות של תושבי המדינה עצומות. גל של התלהבות מכסה את הרפובליקה הסוציאליסטית לשעבר, הסובלת מקצה לקצה. אבל 16 שנים מאוחר יותר, אחד מעמודי התווך המרכזיים של הדמוקרטיה במדינה, הצדק, עדיין חולה במחלה קשה.
למרות הכלים והמנגנונים שהאיחוד האירופי העמיד לרשות רומניה, שחיתות, כמו גם התלות של חוק וצדק באינטרסים כלכליים ופוליטיים, הם המכשול הגדול ביותר להרמוניה משמעותית עם שאר אירופה.
על פי מדד 2020 של Transparency International, רומניה דורגה בין המובילות בשחיתות, בעוד ששנה לאחר מכן, במאי 2021, הביע בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי דאגה עמוקה משורה של רפורמות משפטיות - לכאורה - שהיו בעצם רגרסיה, בנוגע לעצמאות הרשות השופטת, החורגת באופן משמעותי מהחוק האירופי.
ההרשעה על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם
ביולי 2018, התובעת הראשית של המנהל הלאומי נגד שחיתות ברומניה, לורה קודרוצה קובסי, פוטרה, לבקשת שרת המשפטים - דאז. הסיבה הייתה התנגדותו הציבורית של קובסי לחקיקה שהציגה ממשלת רומניה, שכן היא החלישה עוד יותר את עצמאותה של מערכת המשפט. פיטורי קובסי גרמו לגל תגובות, אך גם לדאגה של הקהילה הבינלאומית, שעוקבת אחר ההתערבות האכזרית של הכוחות הפוליטיים במדינה ביסודות הצדק.
בדצמבר 2018 ערערה קובסי לבית הדין האירופי לזכויות אדם בטענה שמדינתה הפרה את זכותה לחופש הביטוי, כמו גם את הזכות להליך הוגן. ב-5 במאי 2020, בית המשפט מחליט פה אחד כי רומניה הפרה באכזריות את זכויות היסוד הללו. הדרך האמיצה שבה התמודדה עם רודפיה עזר לה להפוך לאישה הראשונה בראש משרד התובע הציבורי האירופי.
מפעל להנפקת צווים אירופיים
בנוסף להיותה "מכה" של שחיתות וצדק תלוי אינטרסים, רומניה טוענת גם לתואר "אלופה" בהנפקת צווי מעצר אירופיים (EAW). בשנה אחת בלבד, ב-2019, היא הוציאה 1,373 צווי מעצר אירופיים, שנייה רק לפולין. מתוכם, פחות ממחצית (655) הוצאו להורג, עובדה המעידה על חוסר האמון של שאר המדינות החברות כלפי החלטות בית המשפט והתביעה המתבצעות במדינה.
פרשת שטיינמץ תידון בקרוב על ידי מערכת המשפט הקפריסאית, שאינה יכולה להעלים עין הן מההיסטוריה המכבידה של רומניה, והן משפע ההחלטות והראיות המוכיחות כי שטיינמץ נפל קורבן לקנוניה שיפוטית ממניעים פוליטיים. זו המסקנה שאליה הגיעה אינטרפול, שהחליט למשוך את ההודעה האדומה שהוציא, תוך ביטול בקשתה של רומניה (זה קורה לעתים רחוקות). יצוין כי יוון, בהחלטת בית המשפט[, לא רק סירבה להסגיר את שטיינמץ, אלא הדגישה כי נשללה משטיינמץ הזכות להליך הוגן, וכן כי קיים סיכון חמור להפללה, יחס בלתי אנושי ומשפיל, אם יימסר לרשויות הרומניות. החלטת השופטת היוונית התקבלה לאחר חקירה מעמיקה ומכתבים רבים שהועברו לרשויות ברומניה, שככל הנראה שלחו תשובות לא מספקות ולא משכנעות. במקרה של איטליה, הרשויות נקטו צעדים דרסטיים אף יותר נגד הצו הרומני. הם ביטלו אותו בפועל, והודיעו לרומנים להסיר אפילו את ההודעה הרלוונטית ממערכת ההודעות האיטלקית, כדי שלא תהיה הפרעה בביקוריו העתידיים באיטליה.
האתגרים איתם מתמודדת אירופה הם רבים ומורכבים. הם נוגעים לעתיד הפוליטי שלה, רווחתה החברתית וצמיחתה הכלכלית. עם זאת, החשובים ביותר הם אלה הקשורים לעקביות. ההתאמה וההרמוניה של חבריה לעקרונות וערכיה של אירופה ולתרבות המשפטית שלה, יהיו מכריעים ליום המחרת. בל נשכח שהמקרה של שטיינמץ אינו "מחלת ילדות" של אחד מחבריו. זהו איום מבני מתמשך על יסודותיו.
