מובילי המחאה גאים בייצוא המחאה שלהם לארה"ב. הם, באמצעות ובשיתוף פעולה של חלק גדול מערוצי התקשורת הישראלית ומעיתונאים ישראלים, מספרים לנו שהמחאה נגד הרפורמה המשפטית הגיעה לערי אמריקה, לסן פרנסיסקו ולניו יורק. הם מתגאים בעובדה שקולה של המחאה נשמע בעמק הסיליקון בקליפורניה ובדאון-טאון מנהטן בניו יורק. באמצעות תמונות וסרטונים הם 'מוכרים' לציבור הרחב נרטיב כאילו למחאה שלהם הצטרפו גם יהודי ארה"ב שלדבריהם לא רק מתנגדים לרפורמה המשפטית, אלא רבים מהם אף שותפים פעילים שמשתתפים באירועי המחאה המלווים את ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בארה"ב.
ובכן, כל מי שעוקב אחרי מובילי המחאה לא מתפלא שמציאות לחוד ואמת לחוד. כל מי שעוסק ומכיר את יהדות ארה"ב יודע שמדובר בציבור ענק שמורכב מזרמים שונים ומעמדות שונות. יחסם של הזרמים השונים כלפי ישראל, כמעט בכל נושא, נמצא במחלוקת, אבל על דבר אחד אין בקרב יהדות ארה"ב מחלוקת - כולם מסכימים שאסור להם להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל. הם מבינים שהעובדה הפשוטה שהם חיים מחוץ למדינת ישראל וממילא הם לא מושפעים מהחלטות שמתקבלות על ידי ממשלות ישראל מונעת מהם, מבחינה דמוקרטית ומוסרית, מלהתערב בנושאים ובתחומים שמפלגים את החברה הישראלית. לא בשאלת השבת בישראל. לא בנושא המאבק בפשיעה ולא בתחום פטור חרדים משירות בצה"ל. כל הנושאים הללו, ועוד רבים אחרים, הם נושאים פנים ישראליים שלא קשורים ולא נוגעים ביהדות ארה"ב. לעומת זאת, מתווה הכותל וחוק השבות הם נושאים שמשפיעים על כלל יהודי העולם ולכן הם חשים שיש להם לא רק זכות להתערב ולעסוק בהם בנושאים אלה, אלא גם חובה יהודית.
ומה לגבי הרפורמה המשפטית? היכן היא ממוקמת מבחינתם של יהודי ארה"ב ויהודי העולם? האם מדובר בנושא פנים ישראלי או נושא כלל יהודי? ובכן, כל בר דעת שמבין טיפה בדמוקרטיה יודע שמדובר בעניין פנים ישראלי. שיטת בחירת שופטים והרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא לחלוטין נושא פנימי שלא קשור בשום צורה או דרך לעולם היהודי. מדובר בסך הכל בשיטה טכנית של בחירת שופטים ובקביעת אופיו של בית המשפט העליון. זאת הסיבה שבניגוד לשקרים שמובילי המחאה מפזרים לכל עבר כאילו יהודי ארה"ב תומכים במחאה, בפועל - לא דובים ולא יער. לא תומכים ולא עוסקים בכך.
כאמור, מי שמכיר את יהדות ארה"ב יודע שבעיני 99.99% מחברי הקהילה היהודית בארה"ב כמו גם בקרב יהדות התפוצות כולה, הרפורמה המשפטית נתפסת כנושא פנים ישראלי. זאת הסיבה שמנהיגי יהדות ארה"ב נשמרים כמו מאש מלהתערב ולהביע את עמדתם בנושא זה. ייתכן שבשיחות אישיות סגורות הם יכולים מביעים את דעתם, בדיוק כפי שהם עושים בשאלות אחרות, אבל פומבית ובאופן רשמי הם נזהרים לא ליטול חלק בפולמוס שמפלג את החברה הישראלית.
ולמה חשוב להדגיש זאת ולהכיר את המציאות אודות יחסה של יהדות ארה"ב כלפי הרפורמה המשפטית? פשוט מאוד כי בניגוד לשקרים של מובילי המחאה יש ערך לאמת. יש ערך למציאות. לא הכל מספרים מנופחים וסיפורי בדים. זאת הסיבה שבניגוד לטענת השקריות של מובילי המחאה העובדות מספרות אחרת. לאט לאט אנחנו נחשפים לגודל, או יותר נכון לומר לקוטן ההפגנות. לאט לאט אנחנו מבינים שלמרות המאמצים האדירים שמובילי המחאה השקיעו התוצאות מאכזבות מאוד גם מבחינתם.
רוב המפגינים הם ישראלים שהגיעו במיוחד להפגין או ישראלים שגרים בארה"ב למטרת לימודים או למטרות אחרות. יהדות ארה"ב לא נמצאת איתם בהפגנות. מי שמסתכל טוב טוב בקומץ המפגינים האובססיביים מגלה כי השפה שמדברים בהפגנות היא עברית מהסיבה הפשוטה שרוב מוחלט של המפגינים שעומדים בצידי הכבישים, אגב שם אין מקבילה לניצב עמי אשד שיעלים עין ויאפשר למפגינים לחסום כבישים, הם ישראלים.
עובדה זו היא תעודת כבוד לקהילה היהודית האמריקאית. בניגוד למאמצים של מובילי המחאה לערב את יהודי ארה"ב, הם הוכיחו בהיעדרות שלהם ובחוסר התמיכה הפומבי שלהם שעדיין יש חשיבות לאמת, לדמוקרטיה וליחסים בין מדינת היהודים ליהדות העולם. בניגוד למופקרות המוחלטת ולפסיכוזה הטוטאלית של מובילי המחאה. יהדות ארה"ב ומנהיגיה נותרו שפויים ואחראיים. משיחות רבות שקיימתי עם יהודים 'פשוטים' כמו גם עם חלק מהמנהיגות של יהדות ארה"ב אני שומע את אותם דברים. בקליפת אגוז הם אומרים בשפה מאוד דיפלומטית ואמריקאית ש"לא נוח להם עם ההפגנות נגד ראש הממשלה".
הם מוספים בזהירות ש"הם לא מזדהים עם הפעולות הקולניות שמובילי המחאה נוקטים בארה"ב והם מעדיפים לנהל שיח תרבותי וענייני על כל נושא שמעסיק את החברה הישראלית". אם נתרגם את הביקורת המאופקת והאמריקאית הזאת לשפה שלנו נאמר שיהדות ארה"ב כועסת, זועמת ורותחת על מובילי המחאה שניסו לגרור אותם לוויכוח פנימי בתוך החברה הישראלית. הם כועסים על ההתנהגות של מובילי המחאה שמפגינים נגד ראש ממשלת ישראל בערי ארה"ב וכך פוגעים בתדמיתה של מדינת ישראל. והם רותחים על כך שלמרות הבקשות שלהם שלא יכניסו אותם לקלחת הזאת 'גורמים עלומים' ניסו לגרור אותם בעל כורחם כדי לנצל אותם למען קידום מטרה פוליטית שנתונה במחלוקת.
בניגוד לשקרים של מובילי המחאה ולנרטיב שהם מנסים למכור לעולם כולו, למשל דרך תוכנית 60 minutes שם נציגים של הארגון הקיצוני והקנאי המתקרא 'אחים לנשק' טינפו על מדינת ישראל, העובדות והמציאות שונה לחלוטין. מנהיגי העולם לא מתעניינים ברפורמה המשפטית בישראל. ראש הממשלה נתניהו הוא דמות מוכרת שרבים ממנהיגי העולם רוצים להיפגש איתו. יהדות ארה"ב לא הצטרפו למחאה אלא בדיוק ההיפך, הם זכו לראות מקרוב את הפסיכוזה הבלתי נשלטת של מובילי המחאה. ולכן כל מה שנשאר למובילי המחאה ושותפיהם בתקשורת הישראלית זה לנסות למכור לציבור הישראלי מציאות וירטואלית שקיימת בעיקר במוחם הקודח ולא במציאות האמיתית שבה אנחנו חיים.
אל תאמינו לדיווחים שיופיעו בסוף השבוע על הצלחה מסחררת של המחאה. מדובר בכישלון קולוסאלי הן במספר המפגינים שמנו כמה עשרות בודדות ברוב ההפגנות והן בהחלטתם האחראית של יהודי ארה"ב להימנע מלהצטרף למחאה והן של מנהיגי העולם שלא התרשמו ולא התעניינו בהצגה של המפגינים אלא התרכזו בקידום האינטרסים שלהם שכללו מפגשים ושיחות עם ראש הממשלה ואנשיו. זאת האמת ואין בילתה.
הכותב הינו הקונסול הכלכלי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה לשעבר