בשנים האחרונות אנו רואים עלייה של תופעה חדשה יחסית בהקשר של מלחמת יום הכיפורים – סיורי מורשת. קיבוצים בגולן מוציאים טיולים לאתרי הקרבות המפורסמים, חלקם בעקבות הסדרה "שעת נעילה" ואחרים בעקבות ובהדרכת גיבורי המלחמה ההיא כגון תת־אלוף (במיל') אביגדור קהלני, גיבור ישראל. בימים אלה, אתרי המורשת של המלחמה, מתל סאקי בצפון ועד לטרון במרכז נצבעים במאות מבקרים: תנועות נוער ומבוגרים אשר מבקשים ללמוד על הפצע הפתוח.

"האחת" בכאן 11 מציגה בצורה טובה את הזחיחות שהפכה לטראומה
נכנסים לתמונה: תצלומי מלחמת יום הכיפורים נצבעו על ידי בינה מלאכותית
אחיו של החלל שכתב את "שיר חייל": "המוזיקה זה מה שנשאר ממנו"

התשובה לחידה הזו נמצאת אולי בדי.אן.איי האנושי - הרצון להתחבר למורשת, אותם נכסים ומסורות תרבותיים והיסטוריים שמועברים מדור לדור. אחד מתפקידיה של המורשת הוא לייצג גיוון תרבותי, והבניית מכנה משותף המחבר זהות משותפת ותחושת שייכות.

התפתחות התיירות המסחרית בעולם חיברה את הצורך החברתי במורשת לעולם התיירות. תיירות המורשת המפותחת בעולם מתמקדת באנדרטאות ואטרקציות בעלות משמעות היסטורית ותרבותית. הספרות האקדמית מאמינה כי הביקור בהן הוא בעל משמעות בהבניית הזהות והתודעה המשותפת של התיירים באתרים אלה. תיירות מורשת מיוחסת גם לחיפוש של האדם המודרני אחרי זהות ושייכות. המודרנה ובדידותו מעודדות אותו להתחבר ללאום על ידי ביקור באותם אתרים.

מלחמת יום הכיפורים היא אחת מאירועי המורשת המשמעותיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. היא משמשת מעין נקודת ייחוס, ראשית הצירים, לחזור אליה. המלחמה מלאה במורשת טעונה עבור הישראלים. מצד אחד היא מסמלת את הגבורה והחוסן הישראליים. גם מבחינה צבאית, האתוס הציוני מדבר על העמידה מול מתקפה משתי חזיתות. למרות הכל, יצאנו למתקפת נגד והדפנו את הכוחות הסוריים, צלחנו את התעלה וכיתרנו את הארמייה השלישית.

מצד שני, שולם מחיר כבד מאוד, עם אבידות רבות – 2,673 חיילים ומפקדים הרוגים, למעלה מ־7,500 פצועים וכ־300 שבויים. התמודדנו עם פצעי היהירות שבאו בעקבות האופוריה מניצחון הבזק במלחמת ששת הימים. האבידות הכבדות, תמונות השבויים הישראלים מכוסי העיניים, הנעדרים הרבים וצהלות הניצחון בצד הערבי הכו בהלם את החברה הישראלית, שהתרגלה למלחמות שהביאו לניצחונות מזהירים.

מורשת המלחמה ההיא מורכבת, רבת פנים ומשמעויות. כשזו מגיעה אל תוך הקרע שמפלג את החברה הישראלית בימים אלה, מעניין יהיה לצפות כיצד כל אחד מהצדדים יעשה שימוש במורשת הזו לטובת קידום האג'נדה שלו.

חלק מלוחמי יום הכיפורים לוקחים חלק במאבק נגד המהפכה המשפטית שמקדמת הממשלה. אבל האמת היא שמורשת - תפקידה לייצר אחדות, מכנה משותף וזיכרונות לאומיים. נעשה בתבונה אם נשתמש בה כדי לאחד, ולא להפכה לעוד כלי מפלג – כאלה יש מספיק.

העלייה בביקורים באתרי מלחמת יום הכיפורים, במיוחד בשנה זו, לא מאפיינת רק את העובדה שאנחנו מציינים מועד עגול - 50 שנה. הציבור מבקש לחזור אל ה"ביחד". המלחמה התיכה אותנו כחברה, וחישלה אותנו להמשך. הישראלים מחפשים שוב להתחשל ולהתאחד תחת סמלים משותפים. בתוך הקושי שחווה היום החברה הישראלית, גדל משקלם של אתרי מורשת והביקור בהם כגורם מאחד ומלכד.

הכותבת היא מרצה בפקולטה למנהל עסקים במכללה למנהל וחוקרת מורשת