נדמה שהתבטאותו של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בדבר זה שסעודיה וישראל מתקרבות מדי יום יותר ויותר לגיבוש הסכם נורמליזציה, הפכה את סוגיית נרמול היחסים בין סעודיה וישראל מסוגיה ספקולטיבית לעניין רלוונטי וממשי. בנקודה זו, לפיכך, ראוי לדון הן באינטרסים של הצדדים להגיע להסכם והן במכשולים הניצבים בפני השגת הסכם שכזה.
סקירת מפת האינטרסים של הצדדים ממחישה כי לכל צד במשולש היחסים סעודיה-ישראל-ארה"ב יש אינטרסים ברורים להגיע להסכם נורמליזציה. סעודיה מעוניינת לקבל הסכמה אמריקנית לפיתוח תכנית גרעין בשטחה, שתצמצם את הפערים שיש לה מול איראן בתחום זה וכן מעוניינת בקבלת מערכות נשק אמריקניות מתקדמות ובפיתוח ענפי כלכלה כמו תעשייה, הייטק ותיירות שנמצאים במוקד תכנית "סעודיה 2030", שהגה יורש העצר.
ישראל מעוניינת בהסכם בשל הפוטנציאל הכלכלי העצום הגלום בו (פתיחת שווקים חדשים, רכישת חומרי גלם זולים) ובשל הסיכוי הרב שהסכם כזה ירחיב משמעותית את מעגל השלום באזור ויחזק את מעמד האסטרטגי מול איראן, מה גם שעבור ממשלת נתניהו יהיה זה הישג משמעותי שיש בו כדי לעמעם משמעותית את הסנטימנט הציבורי השלילי שנוצר בעטיה של המחלוקת על הרפורמה המשפטית. ממשל ביידן מעוניין מאוד בהסכם גם לצורך קידום אינטרסים אמריקניים אזוריים וגלובליים וגם לאור הבחירות לנשיאות ההולכות ומתקרבות.
אל מול האינטרסים של הצדדים, יש גם לא מעט מכשולים ואתגרים. סוגיית המחיר שישראל תידרש לשלם לפלסטינים הינה מכשול, אולם לא בהכרח מכשול בלתי-עביר. יורש העצר הסעודי, שלמעשה הינו השליט בפועל, מחויב אמנם לנושא הפלסטיני, אולם הרבה פחות מאביו, המלך סלמאן ומהמלכים שקדמו לו. לפיכך, יתכן שיורש העצר לא יתעקש על פתרון מקסימליסטי של הבעיה הפלסטינית, הכולל כינון מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח-ירושלים ופתרון בעיית הפליטים, אלא יסתפק בתשלום ישראלי מינורי יותר, כגון הימנעות מהחלת ריבונות ישראלית בגדה והגבלה משמעותית של הבנייה בהתנחלויות.
יצוין, כי מבחינת דעת הקהל בסעודיה, הסכם עם ישראל אינו דבר חדש. יוזמת השלום של המלך עבדאלה מ-2002, שאושר על-ידי הליגה הערבית, התקבלה באהדה בקרב רוב הציבור הסעודי וכיום, למעט חוגי דת קיצוניים, הציבור הסעודי, אשר מעייניו נתונים לענייני פנים וכלכלה ולאיום האיראני, לא צפוי להביע התנגדות משמעותית לנורמליזציה עם ישראל. השאלה הנשאלת כמובן היא האם המינימום האפשרי הסעודי יכול לפגוש את המקסימום האפשרי הישראלי.
המכשול השני הוא סוגיית הגרעין הסעודי. סעודיה מעוניינת לקבל גושפנקא אמריקנית להעשיר אורניום בשטחה לצרכים אזרחיים וכן נשאלת השאלה לאילו דברים תסכים ישראל ומה ייכתב בפרטים הקטנים, שהם כידוע הקריטיים ביותר, שהרי תכנית גרעין אזרחית יכולה להיות מוסבת חיש מהר לתוכנית צבאית.
כאן, יש לומר, יתכן שכל הדיון הזה יהיה אקדמי. בתרחיש לא בלתי סביר בו איראן תחליט "לשבור לגמרי את הכלים" ולרוץ לפצצה (אם עוד לא הרכיבה כזו במחשכים), כל הדיון על "גרעין סעודי אזרחי" יתייתר. סעודיה, כפי שאמר יורש העצר מספר פעמים, כולל השבוע, תשאף להשיג נשק גרעיני אם לאיראן יהיה כזה. אם תחליט סעודיה לסגור מהר את הפער בינה לבין איראן בתחום הגרעין, היא ככל הנראה לא תבקש הסכמה אמריקנית אלא תסתייע בידידותיה הטובות – סין ופקיסטן. במצב שבו סעודיה תעלה על מסלול הגרעין הצבאי, עלול הדבר כמובן לחולל מרוץ חימוש גרעיני אזורי.
המכשול השלישי הינו סוגיית יציבות המשטרים. בסעודיה חלה בעשור האחרון תמורה טקטונית במבנה השלטון. אם עד לפני עשור התקיים בממלכה איזון בין אגפי משפחת המלוכה והרפורמות קודמו בזהירות תוך קידוש ערך ה"אסתקראר" (יציבות), הרי כיום משמש מוחמד בן סלמאן למעשה כשליט יחיד והוא מקדם רפורמות חברתית-כלכליות מואצות תוך רמיסת מתנגדים קיימים או פוטנציאליים, דבר שמגביר את המוטיבציה לפגיעה או לחתירה תחתיו. לאור היותו למעשה שליט יחיד וריכוזי, פגיעה בו עצמו עלולה למוטט את המשטר או לערערו משמעותית. יתרה מכך, יורש העצר אמנם צעיר יחסית, בן 38, אולם שניים מאחיו למחצה מתו בגיל צעיר ממחלות לב: הנסיך פהד בן סלמאן בגיל 46 והנסיך אחמד בן סלמאן בגיל 44.
לראשונה בהיסטוריה של יחסי ישראל-ערב, הפעם חוסנם של הסכמי שלום או נורמליזציה תלוי לא רק ביציבות השלטונית בצד הערבי, אלא שגם על יציבות השלטון בישראל מרחף סימן שאלה. המשבר הפוליטי-חברתי העמוק, סביב סוגיית הרפורמה המשפטית, טומן בחובו סכנה מיידית של הידרדרות למשבר חוקתי וכן סכנה בטווח הבינוני והארוך לחוסנה החברתי, הכלכלי ואף הצבאי של המדינה.
בישראל, צירוף המילים "מלחמת אזרחים" הפך בשיח הציבורי מאנקדוטה של תוכניות סאטירה לחשש ממשי, המשך ערעור המצב עלול ליצור להפוך את המדינה לפחות ופחות אטרקטיבית בעיני פרטנרים פוטנציאליים, אשר ישאלו עצמם האם יחתמו הסכם עם מעצמה אזורית צבאית וכלכלית או עם מדינה השרויה בתהליכי התפרקות.
כרגע מסתמן, שהכדור נמצא בעיקר בידי ממשלת ישראל. הממשלה ובפרט העומד בראשה יצטרכו בקרוב מאוד לקבל החלטות אסטרטגיות בעייני פנים וחוץ, אשר תקבענה האם המגעים לכינון הסכם נורמליזציה יבשילו או ייכשלו.
ד"ר נחום שילה הינו מומחה לנושא סעודיה והמפרץ במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב ומנכ"ל חברת המודיעין העסקי "גלובל אוסינט"