הסדרה הדוקומנטרית "קרועים" של רון כחלילי מקוממת אותי. כיליד מרוקו שהגיע לארץ בגיל 15, לא חשתי כל בושה במוצאי. נהפוך הוא, בכפר הנוער "ניצנים", שאליו התקבלתי כחודשיים לאחר הגיעי לארץ, היו עולים חדשים שבאו ממרוקו, מרומניה, מרוסיה, מהונגריה ומפרס. לכולנו ניתן חינוך זהה, שהפך אותנו במהרה לישראלים, או ליתר דיוק ליהודים מסוג חדש.

חתן פרס ישראל לסוציולוגיה: "הבעיה העדתית תוסיף להתקיים זמן רב. זה ייקח דורות"

כמרוקאי חשתי, כרבים מבני מוצאי, הרגשה של קדמה ותרבות אירופית שבלטה במיוחד. קראנו ספרים של קאמי, בלזק ודה מופסן, שמענו ורקדנו לצלילי מוזיקה סלונית, התלבשנו באופנת הזמן במערב, ובעיקר היינו גאים במוצאנו. חברתי הראשונה הייתה הונגריה. ביקרתי לא פעם אצל הוריה ללא הרגשת נחיתות או שוני מיוחד.

לאחר סיום הלימודים, נרשמתי לבית הספר הטכני של חיל האוויר. מוצאי לא היווה מכשול והצלחתי להתקבל למגמת אלקטרוניקה, ללא קושי או העדפה מיוחדת. עם סיום הלימודים, השתלבתי יפה מאוד ביחידה שהייתה אז נבחרת. גם כאן לא הופליתי לרעה.
לאחר שחרורי מצה"ל ניגשתי למכרז שחיפש מועמדים ללימודי הנדסת טלקומוניקציה בציריך. זה היה בקיץ 1970. הייתי צעיר בהרבה משאר המועמדים, ואולי המרוקאי היחיד. נבחרתי והתקבלתי, למרות היותי רק טכנאי, בעוד שאר המועמדים היו הנדסאים ומהנדסים. בשווייץ חשתי שווה ואף היה לי יתרון מסוים משום שדיברתי צרפתית נוסף לאנגלית שהייתה שפת הלימודים.

מאז ומתמיד התנגדתי נחרצות לעסקנות קהילתית. כבר בשנת 1981 יצאתי נגד הקמתה של מפלגת תמי שרוב חבריה היו חבריי ושנשאה דגל של עדתיות. במאמר שפרסמתי אז ב"מוניטין", כבר בכותרתו קראתי למהפכה שקטה ותרבותית. פניתי אז לאלה המבקשים תיקון לאפליה, שאכן הייתה קיימת, לפעול להצלחה אישית, כל אחד בתחומו, בסביבתו ובעיסוקו, וכך יבוא השינוי שיביא למהפכה חברתית ושוויונית דה פקטו.

היום, 42 שנה לאחר מכן, נראה לי שהמהפכה הצליחה. בני עדות המזרח מצליחים בכל תחומי החיים בארץ: באקדמיה, ביצירה, בכלכלה ובכל רובדי החברה. בישראל של שנות האלפיים, לרבים מבני דורי צאצאים מעורבים. הם אינם מבדילים בין עדה זו או אחרת. הם ישראלים גאים שזכו לגדול בתרבויות שונות ומעשירות.

רק בעלי רגשי נחיתות ומובילי אג׳נדה פוליטית־חברתית, כמו כחלילי, אבישי בן חיים, חברי הקשת המזרחית, ולאחרונה ה"מזרחים" ודומיהם, רוכבים היום על השד העדתי שאותו הם עוררו במודע ומאינטרס סמוי. הם שופכים שמן על מדורת השיסוע שאותה הבעירו דרעי וש"ס.  
היום, אני כן מתבייש. מתבייש להיות בן לאותו מוצא שאליו שייכים חברי הכנסת שפיהם מנובל והתנהגותם מבישה. האמסלמים, הרגבים, האוחנאים ועוד רבים כמוהם לא מייצגים אותי ואיני מרגיש כל ערך משותף איתם. 


הכותב הוא סופר
ומו׳׳ל ישראלי החי בפריז