שמחת תורה מתקרב ומביא איתו, כמדי שנה, את הדיונים הבלתי נגמרים על ריקודי נשים עם ספרי תורה, קריאת נשים בתורה והיכולת של נשים להיות מחוברות באמת ובאופן מלא לחג שמחת תורה.
האווירה מתלהטת לקראת החג: עימותים בין דתיים וחילונים בכיכר דיזנגוף | צפו
ירי, איומים וג'ובים תמורת קולות: חששות לקראת הבחירות הסוערות בחברה הבדואית
בשנה הקשה הזו, ולאחר יום הכיפורים המטלטל בתל אביב, כל הדברים נטענים במשמעות נוספת. הדיונים על המחיצה ועל ההפרעה לתפילה ביום הכיפורים בתל אביב הולידו את ההשוואה המתבקשת על ההפרעה הקשה והאלימות הקשה כלפי נשות הכותל, בכותל, מדי חודש, כבר עשרות בשנים.
לצערנו, גורמים חרד"ליים קיצוניים אשר הם חלק מהמתעמרים בנשות הכותל בכותל מדי חודש, ממשיכים לקחת בעלות על היהדות וכך קורה גם לקראת שמחת תורה. רק בימים האחרונים התבשרנו על פסק ההלכה התורן, לקראת שמחת תורה, הפעם מאת הרב אריאל, האוסר על נשים לרקוד עם ספר תורה. למרבה הצער, נראה שבחוגים מסוימים דבר לא השתנה ואולי יעברו שנים ארוכות עד שאכן ישתנה.
אבל במקומות אחרים ובציבורים הולכים וגדלים בקרב המגזר האורתודוקסי, קריאת נשים בתורה וריקודי נשים עם ספר תורה הם כבר מזמן לא חדשות מרעישות. מאות, ואולי אלפים רבים של נשים בכל רחבי הארץ, בקיבוצים הדתיים, בערים הגדולות והקטנות, ביישובי יו"ש וביישובים בתוך הקו הירוק, במקומות שמרניים יותר ופחות, קוראות בתורה, מקיימות מנייני נשים ורוקדות ללא שום עכבות עם ספרי התורה, כאילו זה היה שם תמיד.
אכן, שמחת תורה הפך להיות זמן מיוחד בשנה עבור נשים, בפרט נשים אורתודוקסיות. ואני רוצה לשאול, מדוע זה כך? מדוע שמחת תורה הוא יום אחד בשנה בו זורחת שמשן של נשים, ואילו בשאר ימות השנה חוזרות נשים אל ירכתי בתי הכנסת, מאחורי המחיצות, אל תפקידן הסביל, או אפילו אינן מגיעות כלל להתפלל ונוצר נתק בינן ובין התורה?
כמי שמגיעה במשך שנים להתפלל עם נשות הכותל בכותל המערבי ובשנים האחרונות מכהנת כמנכ"לית הארגון, אני יודעת שאפשר גם אחרת. אפשר להתחבר לתורה ולקחת חלק פעיל בקריאה בתורה גם בימי החול. נשות הכותל עושות כך בראשי חודשים, ומידי פעם בימי שני וחמישי, כבר 34 שנים.
רבים מתנגדים לנו. כוחות קיצוניים רבים מנסים למנוע מאיתנו מלקרוא בתורה בכותל המערבי, לא בגלל שיש איסור מיוחד לקרוא בתורה בכותל ואילו בבתי הכנסת בשמחת תורה מותר לנשים לעלות לתורה ולקרוא. הם כמובן מתנגדים גם לכך.
אבל מבחינתם הכותל הוא סמל. סמל וזירת מאבק. זירת מאבק בזכותן של נשים להשמיע קול, זירת מאבק ברצונן של נשים לקחת חלק פעיל בתפילה ובקריאה בתורה, זירת מאבק בשוויון, במאור הפנים, באהבת התורה, בחיבור של נשים אל הקב"ה.
אותם אנשים קיצוניים, אשר מנהלים את הכותל כחצר חרדית בדלנית, נאבקים בנשות הכותל מידי בחודש, ולא בוחלים באמצעים. לאורך השנים "זכינו" לקבל מכות, "זכינו" לקללות, יריקות, שריקות, השחתת רכוש ובתוכו סידורי תפילה שנקרעו לגזרים, דחיפות, השלכת חפצים, בידוק פולשני ומפלה, החרמת רכוש ועוד ועוד.
כל אותן פעולות קשות לא ריפו את ידינו, להיפך. אנחנו יודעות כי התפילות שלנו הן אלו שסללו את הדרך האמיתית והנכונה לנשים אחרות בכל רחבי הארץ, להיות שותפות אמיתיות בשמחת התורה, בחג שמחת תורה. אנחנו ממשיכות להגיע לכותל כל חודש, לפעמים אנחנו יוצאות חבולות ורועדות ודומעות מן המקום, אבל יודעות שהגיע הזמן לשלב הבא. הכותל המערבי לכולן.
אנחנו נמשיך להגיע לכותל ונמשיך להיאבק עד שגם במקום הקדוש, וגם בימות החול ולא רק בשמחת תורה, יוכלו נשים להרגיש בבית, עם ספר תורה ביד, לעלות לתורה ולקרוא בה בשמחה ומתוך שותפות אמיתית. זאת התורה – עכשיו תורי.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון "נשות הכותל".
