מאז הבחירות האחרונות אני מקונן על היעדר לכידות בעם ועל הצפוי לנו אם הלכידות לא תשוב. היום אני חוזר ומזהיר כי היעדר לכידות אמיתית ועמוקה יסכן את כניסת כוחות היבשה לעזה. הדרג המדיני והצבאי מובילים עכשיו מלחמת קיום. אסור לנו להפסיד בכניסה הקרקעית לעזה. אסור! בנפשנו היא. בצד הדילמה לגבי מועד הכניסה מבחינה טקטית, שלה חשיבות עליונה, יש גם דילמה ערכית לגבי סדר העדיפויות בהקשר של חילוץ החטופים.
כמו כן, יש דילמה אם להיענות לבת בריתנו ארה"ב, ולאפשר לה להציב מערכות הגנה על מוצבים ומתקנים במזרח התיכון. ההחלטות המתבקשות הן קשות מאוד, ואולי אפילו הרות גורל לגבי המדינה ולוחמיה. לוחמי צה"ל בשטחי כינוס מלוכדים ונראים כששים אלי קרב, ביחד. הם מצפים ואף נותנים דוגמה אישית בלכידות שלהם לעם ישראל. הם מצפים ממנהיגיו בכל הרמות, מהתקשורת, משפיענים ומעצבי דעת הקהל, גנרלים לשעבר מימין ומשמאל, מהחרדים והחילונים, מזרחים ואשכנזים, משכילים או משכילים פחות, מהעשירים והעניים, לכידות.
אסור לאכזב את הלוחמים, שחלקם חלילה לא יחזרו וחלקם ייפצעו בקרבות. את הטיפול בדילמות הקשות נשאיר למנהיגים ולקבינט המלחמה, שהוקם לשמחתי, ונגבה אותו. אנחנו אזרחי ישראל כולם, ואלו שציינתי במיוחד, נתמקד ביצירה וגיבוש של לכידות מוצקה ולא ניתנת לשבירה כי רק כך נתקיים.
ללכידות של הישראלים יש משקל גדול גם בשיקולי האויב. 7 באוקטובר נקבע על ידי האויב בגלל, בין השאר, ההערכה שלו שהצבא חלש כי העם לא מלוכד. האויב קורא את כל מה שאנחנו אומרים או כותבים. אסור לתת לאויב את המתנה הזו של שנאה בתוך עם ישראל ומנהיגיו.
יש לנו משימה לאומית - והיא חייבת למחוק את השנאה. החשבונות וההצדקות של עמדותיכם מהתקופה טרם המלחמה חייבים להימחק באחת. כי זה מפריע למנהיגים, שמודעים לאחריותם, להחליט - וללוחמים להילחם. המלחמה עשויה להתארך ולהסתבך, וברגעים קשים אנשים מביטים למעלה בתקווה לסיוע. מנהיגים המקבלים החלטות קשות מבקשים לדעת כי העם כולו מאחוריהם גם אם תהיה טעות בשיקול, על מנת שיוכלו להתגבר על הטעות ולנצח למרות הכל. החיילים והמפקדים מבקשים גיבוי דומה. מושלמות בהחלטות ובביצוע יש רק בסלונים של יום שישי בערב, שם גם נמצאים "אמיצי ומושלמי הסלון". בחיים ובעולם העסקי, אדם מוכשר הוא זה שמידת הצלחתו בהחלטות היא מעל 51%.
כרגע רעל השנאה מפעפע בערוצי התקשורת, בעיתונים, "בסלונים", ברשתות ובלבם של אנשים רבים. אלה תוקפים את ההנהגה, ואלו תוקפים את מצרי הקונספציה. אנא חדלו מכך, גלו בגרות ואיפוק בדומה ללוחמים. ראוי שזו תהיה שעתה הקשה, אך גם היפה של ישראל הזקוקה לאיפוק ואחדות. ישראל זוכה לאהדה סוחפת בקרב רובן הגדול של הקהילות היהודיות והלא־יהודיות בעולם.
חשוב שגם להן נראה כי אנחנו מלוכדים וראויים לכך. נראה לחיילי צה"ל בכל הדרגות, למנהיג המלחמה על חיינו ולאויבינו כי אנחנו מלוכדים וחזקים. אנא ראו את פנייתי כקריאת השכמה שנייה לאחדות, רעות ואהבה.
הכותב הוא חבר במבטחי - פורום מפקדים לאומי.