בשבועות האחרונים, מאז האסון הנורא שחוותה מדינת ישראל והעולם כולו, אין לי רגע דל, אני מוצא עצמי, נואם, מסביר, מבהיר, מתווכח, מתנצח, מתעקש, מחדד, מלבן, בערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם, מתראיין למען מדינת ישראל בכל מקום שרק אפשר. התגייסתי בצו 8 בלתי פורמאלי להגנת מדינת ישראל שוחרת השלום ובעלת מוסר הלחימה, מדינתי האהובה היהודית והדמוקרטית. התגייסתי לעמוד לימינה, להגן עליה מפני שונאיה ומבקשי רעתה, מפני מכפישיה ומבאישי ריחה בעולם, על לא עוול בכפה.
התגייסתי לעמוד כצוק איתן, כקיר פלדה מול מפיצי הכזב והשקר, מול המצדדים תמיד בציר הרשע, מול הבורות העולמית הכורעת ברך אל מול הפייק של חמאס-דאעש. לא יכולתי להביט בעצמי במראה אל מול הפשעים הנוראיים, המזוויעים, פשעים שטרם נמצאה מילה לתארם, פשעי מלחמה, פשעי שנאה, פשעי חיות אדם שביצעו בשם הדת המוסלמית, בשם הקוראן הקדוש, בשם שנאת האדם החולנית, הבלתי אנושית.
הטרוריסטים המתועבים חיללו את כבוד האדם, את כבוד האיסלם, את כבוד המין האנושי, הטרוריסטים רצחו, טבחו, אנסו, שחטו, ללא רחם ילדים, נערות, נדים, קשישים, חיילים, ואת האמת הנוראה הזו חשוב להציג בפני העולם הנאור שלא יעז לעמוד עוד בחיבוק ידיים.
הופעתי בכל הרשתות הבינלאומיות בשפה הערבית, הסברתי שאין המדובר בסכסוך מקומי אלא על פי ראייתי מרחבית מדובר בסכסוך עולמי, במאבק בין הטוב לרע, בין הטמא לטהור, בין החושך לאור, בין ציר הרשע שראשו הוא איראן לבין המדינות המתונות. אין עוד אומה בעולם, אין עוד עם שמדינה החברה באומות המאוחדות הוציאה נגדו גזר דין מוות, מודיעה לעיני כל בגלוי על כוונותיה להרוג, לאבד ולהשמיד את מדינת ישראל, והעולם רק עכשיו מתחיל להבין את הסכנה שבציר הרשע והעומדת בראשו, איראן.
ההתגייסות שלי למען מדינתי האהובה, מדינת ישראל , היא למען העם החופשי, למען החיים, למען התקווה, אי אפשר לעמוד מהצד אל מול הזוועות, מול שנאת האדם. הטבח שביצעו מחבלי חמאס - דעאש צריך להדיר שינה מעיני כל מנהיגי העולם, זהו היומן לקראת סרט האימה שאיראן וזרועותיה מתכננות להקרין בארה"ב, בבריטניה, בצרפת, בבלגיה, בכל מקום בו יש חופש, חירות, צדק ואור, הם מבקשים להעלות את החושך, למחוק את החופש, הצדק, החירות.
אני ניצב מול שאלות קשות, מאתגרות ומורכבות, חלקן מתריסות וחלקן מעוררות בי הרהורים על בורות חלק מהמראיינים במצטטים את נרטיב השנאה של איראן וגרורותיה. אני גאה על התייצבותי לצד מדינתי האהובה, אין לי מדינה אחרת, אין לי דגל אחר, אני מנסה לאזן את המציאות המעוותת, משתדל למחוק את הנרטיב החמאסי השקרי, עושה כל שלאל ידי להראות את פניה היפות של מדינת ישראל, להביא את האמת לביתם של מיליוני ערבים בעולם הניזונים מתעמולת שנאה נוראה בשילוב בורות.
זה השבוע השלישי שאני עומד בחזית מאבק ההסברה העולמית, בהתנדבות מוחלטת ובאהבה גדולה, המסרים שאני מעביר פשוטים, ברורים, חדים, אמיתיים, מסרים שלעיתים מוחקים את הדעה הקדומה, לעיתים מותירה את המראיינים פעורי פה, מופתעים מהסיפור שהטרוריסטים שיווקו להם ואין בו אפילו גרעין של אמת.
כערבי ישראלי החי בגאווה בדמוקרטיה האיתנה והעוצמתית היחידה במזרח התיכון, אני חש כי זו חובתי להסביר את הברור מאיליו, בסיפור הזה יש רק צד צודק אחד, מדינת ישראל. באחת הפעמים כששאלה אותי מראיינת מקצועית ורצינית בערוץ ערבי בינלאומי על ילדי עזה, הסברתי לה לאט אך בבירור כי הטרוריסטים משתמשים בהם כמגן אנושי, כי ילדי עזה האומללים אינם מעניינים אותם, כי מי שרצחו, טבחו ושרפו תינוקות יהודים חפים מפשע, הדבר האחרון המעניין אותם הוא ילדי עזה, אותם הפכו לבשר תותחים. אני ממשיך בהסברה, אני מגויס למען הצודקים, למען אזרחי מדינתי האהובה, מדינת ישראל.