בימים האחרונים התברר לרבים באזור ובעולם מדוע ארה"ב מיהרה כל כך להכריז כי היא פורסת מחדש את כוחותיה במזרח התיכון ומעבה אותם. בניגוד לדיווחים והפרשנויות המטורפות במקצת בחלקים שונים של העיתונות הישראלית המקומית, מהלכי ארה"ב קשורים במידה מועטה בלבד לאפשרות של ביצוע פעולה צבאית משותפת עם ישראל באזור או לתמרון צבאי הגנתי חשוב שיסייע למדינת ישראל. כל מי שמכיר מעט את ליבת דוקטרינת הביטחון של ישראל ויכולותיה הצבאיות יכול להעיד על כך.
הלחימה ברצועה: "ספק אם צה"ל יצליח לממש את מטרות הדרג המדיני"
אמנם עדיין לא ברור מדוע חיזבאללה ומיליציות פרו-איראניות בסוריה לא הצטרפו למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, אבל מה שברור הוא שהם לא הצטרפו בשעות שלאחר מכן בגלל הגבורה שלא ניתן לתאר של הכוחות הישראליים, והגיוס חסר התקדים של 300,000 חיילי מילואים בתוך 48 שעות.
ההכרזה האמריקאית ופריסת הכוחות האמריקאים באזור, לצד כוחות נוספים של מדינות אחרות החברות בברית נאט"ו, היו קריטיות להגנה על הנכסים והאינטרסים של אותן מדינות במזרח התיכון. בהמשך, כחלק משיתוף פעולה הדוק בין ישראל לארה"ב, המהלכים הללו מונפו ביעילות רבה למטרת לוחמה פסיכולוגית ודיפלומטיה ציבורית על ידי שתי המדינות.
מאמצי הדיפלומטיה הציבורית והלוחמה הפסיכולוגית כוונו כלפי שחקנים אזוריים ובינלאומיים כאחד. מהעיתונות העולמית העוינת עד מאוד לישראל, השואפת באופן עקבי לבודד ולעשות דה-לגיטימציה של ישראל, ועד איראן, רוסיה והאו"ם - הכלי האחרון בידי אויביה ומבקריה של ישראל - בניסיון לעצור או אפילו לנטרל לחלוטין את הפעלת זכותה של ישראל להגנה עצמית.
הסולידריות של ארה"ב במילים והשותפות לכאורה במעשים בימים הראשונים שלאחר המתקפה הג'יהאדיסטית-ניאו נאצית ב-7 באוקטובר, תרמו רבות לעצירת מהלכים של גופים בינלאומיים והעיתונות הבינלאומית, שקיוו לבודד את ישראל ולמנוע ממנה כל תמיכה בינלאומית. הדבר נכון גם לגבי המילים והפעולות התומכות של כמה מהשותפות האירופיות של ישראל כמו בריטניה, גרמניה, איטליה, צרפת, הונגריה, יוון, צ'כיה ואחרות. כמו כן, גם לסולידריות ולתמיכתו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בישראל הייתה השפעה מהותית בזירה הבינלאומית.
יש לציין שההצעה של נשיא צרפת עמנואל מקרון לייצר קואליציה בינלאומית דומה לזו שלחמה בדאעש, ולפני כן באל-קאעידה, כדי להילחם בחמאס/דאעש הייתה הצהרת שותפות מרחיקת לכת. היא הייתה יעלה מאוד בכל הקשור ליצירת הפרדה בין טוב לרע בזירת הדיפלומטיה הציבורית, לפחות לעת עתה.
הדבר נכון גם לגבי הצהרות שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן באשר לאופי האויב של ישראל. מאז, הצהרות היוצאות מהממשל בוושינגטון הפכו פחות ופחות חד-משמעיות בתמיכתן בפעולותיה של ישראל בהגנה עצמית, ובמתיחת קו מוסרי ברור.
כוחות הצבא והמודיעין שהוצבו מחדש ותוגברו באזור מיועדים לאינטרסים הביטחוניים הקריטיים של ארה"ב ושל בעלות בריתה בנאט"ו. דו"ח של וול סטריט ג'ורנל עזר לאחרונה לחשוף את המציאות הזו. הדו"ח חשף כי פקידים אמריקאים ביקשו מישראל לדחות את הפלישה הקרקעית לעזה עד שיוכלו להביא ציוד וכוחות הגנה אוויריים קריטיים למזרח התיכון הרחב כדי להגן על נכסים ואנשי ארצות הברית באזור.
עם נסיגת כוחות ארה"ב מעיראק ואפגניסטן בשנים האחרונות, לצד הורדת הפרופיל באזורים נוספים באזור, אנשי הצבא והאזרחים של ארה"ב ובעלות בריתה במזרח התיכון הפכו לפגיעים יותר למתקפות כוחות פרו-איראנים. שלא לדבר על היותה חשופה יותר לפעולות עוינות פוטנציאליות מצד רוסיה, שעדיין שומרת על נוכחות משמעותית בסוריה, ויש לה עניינים רבים להסדיר מול ארה"ב ונאט"ו בנושא אוקראינה.
מתקנים צבאיים אמריקאים קטנים ומבודדים יחסית בסוריה ובעיראק הופכים את הבעיה הזו לחריפה עוד יותר. נושאת המטוסים יו.אס.אס ג'רלד ר. פורד, ספינת הדגל של קבוצת התקיפה שנפרסה מחדש קרוב יותר למזרח הים התיכון, ונושאת המטוסים אייזנהאואר שהועברה למפרץ הפרסי, אינן מענה מספק לאתגרים והאיומים הפוטנציאליים העומדים בפני ארה"ב במזרח התיכון. מכאן הגיעה הפנייה לישראל לדחות את הפעילות הקרקעית ברצועה.
כוחות נאט"ו בקפריסין
לפי הדיווחים, ארה"ב, כמו גם בעלות בריתה מנאט"ו כמו בריטניה וגרמניה, העבירו לאחרונה כוחות מבצעים מיוחדים ויכולות מודיעין לקפריסין, שם הצבא הבריטי מחזיק בסיס גדול (RAF Akrotiri), כמו גם ליוון. הצי הצרפתי גם פרס נושאת מסוקים קרוב יותר לאזור, לכאורה כדי לספק תמיכה הומניטרית לאזרחים ברצועה. נושאת המסוקים, המצטרםת לכלי שיט צרפתי אחרים במזרח הים התיכון, מסוגלת כמובן גם לבצע משימות צבאיות מרובות.
כוחות ויכולות אלו יהיו קריטיים אם, למשל, ארה"ב ובעלות ברית אחרות של נאט"ו ואירופה ייאלצו לפנות את אזרחיהן ואת עמדותיהן הדיפלומטיות בלבנון, סוריה ועיראק, או ברחבי האזור. זאת, בנוסף למשימת ההגנה והפינוי הפוטנציאלי של עמדותיהם ונכסיהם הצבאיים, או להיפך במתן אפשרויות לפגוע ביעילות בכוחות האויב שתוקפים אותם.
בסיסים ארה"ב בסוריה ובעיראק למעשה הותקפו ללא הרף בימים האחרונים על ידי כוחות פרוקסי איראניים, ובזמן כתיבת שורות אלה התגובה הפושרת של ארה"ב הייתה תקיפות אוויריות במזרח סוריה נגד מתקנים שסווגו כאתרים המזוהים עם "משמרות המהפכה האיראניים".
האיום על אנשי הצבא והנכסים הצבאיים של ארה"ב ובעלות בריתה מאיראן ושלוחיה רלוונטי גם לאזור שמסביב למפרץ הפרסי, ולכן יש עדיפות דחופה לארה"ב לתגבר את היכולות הצבאיות שלה באותו חלק של התיכון מזרח לא פחות מאשר באזור הרחב. זו הסיבה שמעבר לכוחות הצבא שכבר פורטו, ארצות הברית גם הציבה מטוסים באזור ובסביבתו, והעבירה למזרח התיכון יחידה של חיל הנחתים עם יכולות תגובה מהירה.
ישנם שני אינטרסים חשובים נוספים עבור ארה"ב הנוגעים למלחמתה של ישראל נגד חמאס. ארה"ב צריכה להיות בצד המנצח לאחר הנסיגה הרת האסון מאפגניסטן וחזרת הטליבאן לשלטון, לצד המלחמה בעיראק שגרמה לכך שאיראן השתלטה באמצעות בעלות בריתה ונציגיה על חלק גדול מהמדינה.
תופעה דומה התרחשה במהלך ואחרי מלחמת ששת הימים, כאשר ארה"ב עדיין לא הייתה בעלת בריתה העיקרית של ישראל לא נחלה הצלחה רבה במלחמת וייטנאם. ניצחונה הגדול של ישראל על צבאות ערב, שזכו לתמיכה מלאה של ברית המועצות, עורר השראה בקרב העולם המערבי.
כשמחברים את ההרס האפגני והעיראקי עם הקיפאון באוקראינה, שהתדרדרה למלחמת התשה סטייל מלחמת העולם הראשונה, ואת הפעולות הנועזות מתמיד של הסינים סביב טייוואן ומול בעלות ברית אחרות של ארה"ב במזרח אסיה, זה מובן מדוע הקשר ההדוק עם ישראל והחתירה הבלתי מתפשרת שלה לניצחון הינם חיוניים לתדמית של ארה"ב בעולם.
יתרה מכך, האמינות של ארה"ב כבעלת ברית ממשית, כפי שהיא מנסה לשדר באמצעות הצהרותיה ומהלכיה הצבאיים באזור, הוא יעד מדיני מרכזי נוסף. לאור הכשלים שהוזכרו, בשנים האחרונות בעלות ברית מרכזיות של ארה"ב, כגון יפן, דרום קוריאה, מדינות המפרץ הפרסי ומדינות באירופה הטילו ספק ביעילות ובאמינות של הברית עם ארה"ב.
חברו את ההרס האפגאני והעיראקי עם הקיפאון האחרון באוקראינה, שהידרדרה למלחמת התשה בסגנון מלחמת העולם הראשונה, והפעולות הנועזות מתמיד של הסינים סביב טייוואן ומול בעלות בריתה אחרות של אמריקה במזרח אסיה, מתברר שהקשר הדוק עם ישראל והחתירה הבלתי מתפשרת שלה לניצחון הוא חיוני לתדמיתה של ארה"ב בעולם. יתרה מזאת, האמינות לכאורה של ארה"ב כבעלת ברית ממשית, שהיא מנסה מאוד להקרין בהצהרותיה ובמהלכיה הצבאיים באזור הרחב יותר, היא יעד מדיניות אמריקני מרכזי נוסף.
לאור הכשלים והגישושים שהוזכרו לעיל, בשנים האחרונות בעלות ברית מרכזיות של ארה"ב כמו יפן, דרום קוריאה, מדינות המפרץ הפרסי ומדינות באירופה הטילו ספק ביעילות ובאמינות של הבריתות שלהן עם ארה"ב.
מדינת ועם ישראל מעריכים מאוד את הסולידריות והתמיכה של חברינו בארה"ב ובעולם החופשי, אבל בסופו של יום, כפי שהיה המצב במשך 75 שנים ויהיה כך לתמיד, ישראל מסתמכת רק על עצמה, ותלחם ותביס כל אויב, בכל מקום ובכל זמן.
הכותב הוא יזם הייטק ישראלי וחבר בפורום הישראלי למנהיגות. הוא מעורב במטרות שונות לקידום ישראל, כולל עבודה עם קבוצות נוצריות-ציוניות ופרו-ישראליות של נח.