תם הטקס, תמו ימי ה”יהיה בסדר”. אחרי טבח ה־7 באוקטובר הכל הפך לשחור־לבן, חיים או מוות. ישראל אינה יכולה עוד להרשות לעצמה לנהוג במתינות, להכיל.
מה ידענו ומדוע סירבנו להפנים את הכוונות הרצחניות של חמאס?
היא אינה יכולה להרשות מצב שבו יש ערבים עוינים סביבנו ובתוכנו. הגיעה העת לשרטט קווים אדומים, זו מלחמת אין ברירה.
אחרי 1,400 נרצחים, וכ־240 חטופים, אחרי טבח מפלצתי ושואתי שישראל לא ידעה מעולם, אין לנו עוד ברירה אלא להכות באויבינו ללא רחם. כן, היינו רוצים לחיות בשלווה ולא באווירה מיליטריסטית, אבל זו המציאות שנכפתה עלינו.
אחרי המחדל הקולוסלי נזרקה לאוויר מילת הקסם "הקונספציה". היא המזור לכל מחדל, ההסבר האולטימטיבי לכל כישלון. מעכשיו, כך גורסים רבים, עלינו לשנות את הקונספציה, לשאול שאלות קשות, איפכא מסתברא, לנהל דיון עם פרקליט השטן ולגבש קונספציה אחרת, נכונה יותר.
אך למרות שהקונספציה בנוגע לחמאס כשלה, באותה הנשימה יש מי שממשיך להחזיק בה בנוגע לזירות האחרות. אז זהו שלא. הקונספציה מתה. כל הקונספציות מתו ולא יבואו אחרות במקומן.
אחרי מראות האימה והדמים הרעיון היחיד שצריך להניע אותנו הוא קיר הברזל ו"הקם להרגך השכם להרגו". ככה פשוט. גישת האין ברירה הזו חייבת להתבטא בכלל הזירות, מול חמאס, חיזבאללה ואיראן, מול יהודה ושומרון, וכן, גם מול חלק מערביי ישראל. המשבר הגדול הזה הוא גם הזדמנות היסטורית לשינוי פני המזרח התיכון ולקביעת גבולותיה של ישראל מחדש, לגבולות בני הגנה.
חמאס: את חמאס יש להשמיד לחלוטין ויש לקוות כי ההצהרות והפעולות של ישראל בעניין זה אכן יימשכו בנחישות. הרעיון להמליך שם את הרשות הפלסטינית הוא רעיון גרוע, מאחר שאין הבדל גדול בינה ובין חמאס.
חיזבאללה: מובן שאנחנו מעדיפים לטפל במרצחים הנאצים שסביבנו אחד־אחד, אך אם תיפתח זירה נוספת בצפון, על ישראל לתקוף את חיזבאללה ולבנון כולה באמצעים שלא נראו כמותם. לו לא תיפתח זירה בצפון, עלינו לפעול לאחר מכן לפירוז לבנון ולרצועת ביטחון נרחבת שכל מי שיחצה אותה ייהרג.
איראן: את ראש הנחש האיראני צריך לנטרל. אחרי הטבח בדרום, שערו בנפשכם מה יקרה אם לשלטון הרצחני והנכלולי הזה יהיה נשק גרעיני.
יהודה ושומרון: הסכנה הנשקפת מיהודה ושומרון אינה שונה בהרבה ממה שעולל חמאס. יש לחסל את כל אנשי חמאס באזור הזה, לאפשר אוטונומיה רק בשטחי A ו־B , לספח את כל בקעת הירדן ולקבוע גבולות בני הגנה.
המגזר הערבי: כבר ראינו את הפגנות השמחה והתמיכה בחמאס באום אל־פאחם וביישובים ערביים אחרים לאחר הטבח הנורא. על ישראל לשלול את אזרחותם של כל מי שהביעו תמיכה בחמאס ולגרשם. בקרב ערביי ישראל יש אזרחים שומרי חוק התורמים לחברה. אותם יש לחזק, ואילו מהאחרים צריך לדרוש נאמנות תמורת אזרחות.
רק אם נעשה את כל אלה בלי למצמץ, נוכיח כי אכן איננו מאמינים עוד בקונספציה שקרסה. נכון, יש זירה בינלאומית ולחצים מדיניים וצבאיים. נכון, אני משרטט כאן יעדים ומטרות בהינף קולמוס, ונכון, ישראל היא דמוקרטיה ליברלית. אבל דמוקרטיה צריכה להתגונן, לפחות עד יעבור זעם. זו צריכה להיות הגישה מעתה והלאה. זו הדרך להגן על העם היהודי.