מדינת ישראל נמצאת מזה חודש וחצי במלחמה שגבתה מחירים כבדים בנפש, ומחירים ביטחוניים הרתעתיים, כלכליים ומורליים. ההתעשתות של הצבא הייתה מהירה, זו של הממשלה - פחות. חודש אחרי פרסם משרד האוצר מתווה עם סדקים לפיצוי הנזקים הרבים שנגרמו למשק. במצב זה, הביקורת, איך לא, מופנית קודם כל לשר האחראי, ובצדק רב. ועם זאת, בחינה של מבנה הממשל בישראל מלמדת כי הריכוזיות והעוצמה של פקידי הממשל גבוהה, ובמיוחד אלה של האוצר.
סמוטריץ' תמך בתכונית ההגירה מעזה מרצון, והצית את כל העולם הערבי
"מפלג ומזיק": סמוטריץ' טען שמצביעיו משרתים יותר מהמפלגות האחרות - והותקף
בשונה ממשרדי הממשלה האחרים, לשלושה ראשי אגפים באוצר יש על פי דין אוטונומיה בביצוע תפקידם. אלו הם אגף התקציבים האמון על ההוצאות ויעדי הגירעון, אגף החשב הכללי האמון על פיקוח על התקציבים באמצעות חשבי המשרדים הממשלתיים, ואגף הכלכלן הראשי שמכין את תחזית ההכנסות. מתן עצמאות זו בהיגיון יסודה.
בשגרה מורגלים פקידי האוצר לקדם את עבודתם בצורה מדידה, על פי הרגלי עבודה שנצרבו שנים. תקצוב על פי הוצאות לפריט וריכוזיות תקציבית. הבקרה של חברי הכנסת אפסית בהיעדר יכולת להתמודד מול פקידי האוצר והיעדר משאבים מתאימים לחברי הכנסת. כשפקידי האוצר ביקשו לקדם רפורמות הם עשו זאת דרך חוק ההסדרים. הפוליטיקאי שמח על הדיון עוקף ועדות הכנסת ונכרתה דרך התנהגות שמתאפיינת בראייה קצרת טווח.
הדרג המקצועי, כמו גם הפוליטי, קיבלו בהלם את אירועי המלחמה, את עוצמתה, את השלכותיה, ועמה את ההתמודדות והטיפול בשיטת כיבוי השריפות, ללא תוכנית ארוכת טווח וללא מחשבה מעמיקה. כך היה גם בתקופת הקורונה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שבעבר זכה לשבחים מטובי הפרשנים הכלכליים, גילה כי הפעם לא די ליישר קו עם הפקידים באוצר. המלצות הדרג המקצועי היו חסרות וגרמו למרמור רב במשק. אז הוא ביקש למשול. אבל תוכניות לא היו במגירה לשעת חירום שכזאת. הפקידים צריכים מקור תקציבי, סיבה הגיונית להוצאתו, והבטחה בת קיימה להחזרתו והכל בתקציב שמאושר חוקית. הימים ימי מלחמה. עגלת המדיניות מקרטעת. המשק צועק הצילו. החברה האזרחית מתגייסת בצורה פלאית וכל זה שם מראה מחווירה מול הממשלה ומול שר האוצר.
ומה עושה סמוטריץ'? מנסה להשתלט על אגפי האוצר ולהקים מטבחון חירום שאליו יהיו כפופים אגפי המשרד. היועץ המשפטי אסי מסינג עצר, וסמוטריץ' השיב כי המלצותיו מעניינות לו את הפופיק. חכם? לא ממש. בחינה של פעולתם של קודמיו הייתה מלמדת אותו כי המהלך הזה לא יצלח. כך היה עם שר האוצר ישראל כ"ץ שכזכור בתקופת הקורונה עמד בפני סיטואציה דומה מול פקידיו באוצר. אז הוא כינה אותם בעלי אג'נדת “רק לא ביבי" - וטעה. זה לא עזר לו לקדם את המדיניות ביעילות.
לפקידי האוצר יש אג'נדה, אך היא מקצועית. הדרך להתמודד איתה היא לאמץ שיח שהם מבינים. בשנת 2009 השתמש נתניהו בשירותיו של אורי יוגב כיועץ חיצוני. זה עבד. ליברמן הקים צוות מייעץ של בכירים, בהם הנגיד פרנקל ואחרים, וזה עבד. סמוטריץ' עובד אחרת ומאמץ שיח פוליטי שהתנגש בשיח מקצועי, והתוצאה: מתח, חוסר אמון, השפלה וחוסר יכולת לעבוד ביחד. יש עוד זמן לתקן. חייבים לתקן.
הכותב הוא עורך דין המתמחה בממשל ומשפט ציבורי באקדמית תל אביב יפו, מכהן כיו"ר מועצת החילוט במשרד המשפטים וחבר המל"ג