ראשית חטאת המכאיבה והבלתי נסלחת, היא המחיר המופקע והשערורייתי ששולם לחמאס כפדיון עבור החייל השבוי־חטוף גלעד שליט, 1,027 רוצחים נתעבים, שבתי משפט דנו בעניינם ושלחו אותם לתקופות מאסר ארוכות, לרבות מאסרי עולם. מכאן נפתח תיאבונם של אנשי חמאס: הם הבינו מהי נקודת התורפה שלנו - הרגישות לחיי אדם.

הפתיע ושוחח עמם: חטופים ישראלים נפגשו עם סינוואר | דיווח דרמטי

את מי נאשים בשערורייה זו? האם זו הממשלה וראשיה, או ההפגנות ברחבי הארץ שקראו לשחררו בכל מחיר? כולם פרטו על המיתר הרגיש הזה: ערך "פדיון שבויים" היה מאז ימי קדם חלק מהאתוס היהודי. כולנו זוכרים שאברהם אבינו יצא לחלץ את לוט אחיינו במבצע צבאי כדי להצילו. הרמב"ם כתב: "ואין לךָ מצווה גדולה כפדיון שבויים". זה האתוס היהודי.

בעסקת שליט שחררנו גם את הפסיכופט־הרוצח יחיא סנוואר ומחבליו, שעשו בנו שַמות ב־7 באוקטובר, ורצחו 1,400 איש, אישה ותינוקות רכים מקיבוצים ומיישובים בעוטף עזה. הם לא רק טבחו, הם התעללו בגופותיהם.

ההלכה היהודית מחייבת ערך זה, אך גם מסייגת דבריה בעניין פדיון שבויים: "אין פודין את השבויין יותר על כדֵי דמיהֶם, מפני תיקוּן העולם" - שלא יתאמצו להרבּות שבויין (מסכת גיטין ד'־ו').

גם בימים אלה, המונים צעדו מקצווי הארץ לירושלים, ודרשו מהממשלה לשחרר את החטופים בכל מחיר. שוב הניגון המוכר, שוב פורטים על רגש הרחמים. זה ניגון המקשיח את לבבות המחבלים שהחזיקו בנשים, קשישים ותינוקות. שוב עולה השאלה: האם יש מחיר שאסור לשלמו? 

המרצחים למדו שחטיפה היא כלי חשוב במאבק בנו: והיא הופכת לאִיוּם עלינו. זה מחייב אותנו לגלות שיקול דעת וחשיבה לעתיד. הנושא הוא רגיש וכואב: אסור שהשבויים והחטופים ייפָּדו בצורה העלולה לסכּן בעתיד את קיומנו כאן. עלינו לשמור על המורשת היהודית, על המצווה לפדות, אך גם על הסייגים לא להרבות בדָמים, כי אנו במאבק לאומי.

מאז הכניעה בעסקת שליט החטיפה הופכת לאיום אסטרטגי על קיומנו כאן. אם משמעות העסקה היא סיכון ביטחוננו, יש לסרב לה. היענות לדרישה קיצונית של ארגון טרור מתפרשת ככניעה. עלינו לקיים את הערך "פדיון שבויים" כי זה האתוס שלנו. זו המחויבות שלנו. אך לזכור תמיד: לא בכל מחיר. 

העסקה הנוכחית לשחרור חטופים סבירה: שחרור חטוף אחד תמורת שלושה אסירים פלסטינים, על אף שאינה במסגרת הנחיות ועדת שמגר. עלינו להקפיד על כללים וסייגים שימנעו ניצול של עסקה זו כדי להערים עלינו ולפגוע בעתיד ביתר החטופים והשבויים, לאחר שהשיגו הפוגה בלחימה וקיבלו חלק מהשלל שביקשו. האמריקאים והקטארים חייבים לערוב לנו שהתנאים יכובדו. 

בן שטרית הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, חקק הוא משורר