איש התקשורת השמרן צ'רלי קירק קרא ליהודי ארה"ב להתנער מהתרבות המרקסיסטית שמחלקת את העולם למדכאים ומדוכאים, גישה שקודמה בתקשורת ובאוניברסיטאות ע"י יהודים פרוגרסיבים בעצמם ועכשיו פוגעת ביכולת שלהם להגן על ישראל. לטענתו, מבלי להתנער מהגישה הזאת ומתפיסות עולם פרוגרסיביות שצומחות ממנה, אי אפשר לצפות לתמיכה אמיתית בישראל. הסיבה לכך פשוטה - בחינת הסכסוך היהודי פלסטינאי בעדשות מרקסיסטיות ייקבע בהכרח כי מדינת ישראל היא המדכאת רק כי הצליחה לשגשג בעוד אויבה כשלו והסיבות האובייקטיביות לכישלון לא רלבנטיות. לכן קובע קירק שיהודי ארה"ב חייבים להתנער רשמית מתפיסת העולם הקלוקלת הזו ולא - מדינת ישראל תהיה בסכנה.
הפוליטיקאים היהודים הדמוקרטים הם דוגמא חיה ובועטת לטענתו של קירק. ניקח לדוגמא את הסנטור ברני סנדרס - סנדרס לא אוהב ישראל גדול בלשון המעטה ובאמתחתו ביטויים רבים כנגדה, כנגד ממשלותיה לאורך השנים, מפעל ההתיישבות ועוד – אך אפילו הוא נאלץ לרגע קט להתפקח אחרי שחזה את הזוועות של השביעי באוקטובר.
סנדרס כתב ברשתות החברתיות את הדברים הנכונים, הביע את הזעזוע הנכון והכיר בזכותה של ישראל להגן על עצמה, ואף קבע שחמאס הינו ארגון טרור איתו לא ניתן לנהל מו"מ. אולם הזעזוע לא החזיק הרבה זמן, ורק לפני מספר שבועות פרסם טור דעה ברוח שונה באתר האינטנט של הגארדיין. במאמרו בחר סנדרס להתמקד בנזק הלא פרופציונאלי שנגרם לפלסתינאים כתוצאה מהמלחמה ומעלה שוב לסדר היום את פתרון שתי המדינות האהוב על מחלקת המדינה בוושינגטון.
גם צ'אק שומר, נציג מדינת ניו יורק בסנאט והיהודי שנושא בתפקיד הבכיר ביותר במערכת הפוליטית בארצות הברית אי פעם, נאם בסנאט והעלה את סוגיות האנטישמיות בארה"ב לסדר היום. על פניו מעשה נכון ומבורך. אך באותה נשימה, קבע שומר, בעודו חובש את כובעו היהודי, שהתנועה הפרו- פלסטינאית "נחטפה" ע"י אנטישמים. מעבר לעובדה שהתנועה הפרו פלסטינית אנטישמית מעצם קיומה, בנאומו הבדיל שומר בין חמאס לבין תומכיו בארה"ב ובעצם הכשיר את המאבק הפרו-פלסתינאי. וכמובן שגם שומר בנאומו קרא לפתרון שתי המדינות – שהוא לא פחות מדרישה ממדינת ישראל לאפשר לאויבה להמשיך ולהתחמש על גבולותיה - סה"כ קריאה הגיונית למי שסבור שישראל היא המדכאת ולא המדוכאת.
הרטוריקה של שני הפוליטיקאים האלה לא נולדה בוואקום. לאורך ההיסטוריה כולה נתקלנו לא אחת ביהודים שהפנו את הגב למציאות ולחרב המופנית מעל ראשם ובחרו באידיאולגיות שפעולת נגד האינסטינקט הבסיסי ביותר לשרוד. ברוח התקופה אפשר להשוות בין המתיוונים לבין רבים מיהדות ארה"ב בצד השמאלי של המפה הפוליטית, שזנחו את הזהות היהודית לטובת פילוסופיות פרוגרסיביות, ובדומה למתיוונים גם הם מעדיפים שיקולים זרים שפוגעים באינטרס היהודי.
אין זה סוד שחלק מיהודי ארה"ב לא תומכים בממשלות ישראל ובמדיניות הימנית-לאומית בכל מה שקשור לסכסוך היהודי פלסטינאי. כתוצאה מכך, מערכת היחסים בין ישראל ליהודי ארה"ב התקררה. קולות שקראו ליהודי ארה"ב להפסיק לתרום למדינת ישראל וגם כאלה שקראו להקטין את התמיכה הכלכלית של ממשלת ארצות הברית בישראל כדי "להעניש" את ישראל ולקדם מדיניות שהם חפצים בה - הלכו והתרבו.
ייתכן ויהודי ארה"ב צודקים וממשלת ישראל שגתה בהתנהלותה באירוע כזה או אחר, אך אין זה מצב של בעל המאה הוא בעל הדעה. מדינה דמוקרטית לא יכולה שתורמים כבדים שככל שיהיו יכתיבו לה מדיניות, לפחות לא מדינה חפצת חיים.
כיום אחרי הטבח של השביעי באוקטובר התמיכה שמדינת ישראל צריכה מיהדות ארה"ב היא השתקת הקולות לחזון שתי המדינות שמסכן את עתידנו כאן. קירק צודק, יהודי ארה"ב בצד השמאלי של המפה הפוליטית צריכים לעסוק פחות בתיקון עולם ופתרון שתי המדינות ועליהם להתחיל לרפא את הנפש שלהם מתחלאות הפרוגרסיביות שהם ינקו במחצית המאה האחרונה. המציאות היא ותמיד הייתה שהם זוכים לחיות בביטחון בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בגלל קיומה של מדינת ישראל, בגלל הנוכחות שלנו על האדמה ובגלל שאנחנו חיים בצל הטרור.