לפני 67 שנים, בחודש אפריל 1956, נשא הרמטכ"ל דאז משה דיין הספד מכונן שנכנס לדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל, בהלוויתו של רועי רוטברג ז"ל, ממייסדי קיבוץ נחל עוז, שהוקם כחלק מתפיסת הביטחון המלמדת שהקמת יישובים לאורך ובצמוד לגבולות המדינה הן ערובה לביטחוננו ולשמירה על עצמאותנו.
שחרור כלל החטופים וסיום הלחימה: האם ישראל תסכים למתווה העסקה המצרית?
מאוקראינה ועד ים סוף: איום המזל"ט האיראני סוגר על העולם
בהספד זה אמר בין היתר דיין "הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים, המתפללות לחולשתינו כי תבוא כדי שיוכלו לקרענו לגזרים, השכחנו זאת.
"כי על מנת שתגיע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות בוקר וערב מזויינים וערוכים. מאות אלפי ערבים היושבים סביבנו, מצפים לרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו, אל נסב את עיננו פן תחלש ידנו, זו גזירת דורנו, זו בחירת חיינו, להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב ויכרתו חיינו. רועי, האור בליבו עיוור את עיניו ולא ראה את ברק המאכלת, הערגה לשלום, החרישה את אוזניו ולא שמע את קול הרצח האורב, כבדו שערי עזה ויכלו לו".
הימים ימי טרור רצחני מגבול רצועת עזה וממלכת ירדן, חוליות פדאיון פושטות על ישובים אזרחיים, ואנשיהן רוצחים אזרחים, גונבים ושורפים את שדותיהם. אירועים רצחניים שהביאו את ממשלת ישראל לכלל החלטה לפתוח במלחמה נגד מצרים, אשר שלטה בעת ההיא על רצועת עזה; לאחר סדרה ארוכה של פעולות גמול של יחידה 101 והצנחנים. הייתה זאת המלחמה הראשונה אחרי מלחמת העצמאות והיא זכתה לשם "מבצע קדש".
הספדו של רב אלוף דיין, אקטואלי באופן מצמרר ליום 7 באוקטובר, השבת השחורה הנוראית. לצערי, דבר לא למדנו מאז, מאומה. מה שהיה בשנת 1956 תואם את המתרחש היום בשנת 2023. לא הוסקו מסקנות ולא הופקו לקחים.
בשנת 1993, שנתיים בטרם נרצח, נשא ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין נאום בפני בוגרי פו"ם, נאום ה"יהיה בסדר", במהלך נאומו טען רבין "לאחת הבעיות הכואבות שלנו, יש שם ושם משפחה, זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. צירוף מילים בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא בסדר: יהירות, תחושת בטחון עצמי מופרז, כוח ושררה שאין להם מקום.
"ה-'יהיה בסדר', הינו סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות, לחוסר סדר ומשמעת, למקצוענות שאיננה, לבטלנות שישנה, אווירת החפיף, היא לצערי נחלת ציבורים רבים בישראל".
האם למדנו מאז דבר? האם הפנמנו ויישמנו את האזהרות, האורות האדומים הבוהקים, החששות שהביעו בפנינו שני רמטכ"לים בעבר שהפכו למדינאים ומנהיגים?
לא ולא, לא למדנו דבר וחצי דבר, ההפך הוא הנכון. הפוליטיקאים בשנים האחרונות, מנהיגנו, עסקו בלריב אחד עם השני, לדאוג רק לעצמם ולמפלגתם, כאילו אין מדינה ואין אזרחים למדינה. לחרף, לגדף, לקלל, לעלוב במפקדי צה"ל וביריביהם הפוליטיים, לשנות סדרי עולם וסדרי שלטון, להחליש עד מאוד את כוח ההרתעה שהייתה גאוותינו זה עשרות שנים, לעסוק בטפל ולא בעקר, לזלזל ולבטל כל מי שחשב אחרת, בכל מי שלא הסכים עם הממשלה, לבטל את אויבנו המבקשים להשמידנו, להתנשא ביהירות ולהחריף את הפערים בחברה הישראלית.
לא רק זאת, גם בזמן מלחמה, מעזים פוליטיקאים אלה להמשיך בשלהם, כאילו אין מלחמה, אין נרצחים, אין חטופים, אין יום יום חללים. לתקוף את הרמטכ"ל במהלך ישיבת קבינט, לעלוב בו, להשפילו, להאשימו ולהטיל בו דופי. כמה נמוך יכולים שרים אלה לרדת? עד היכן הם מסוגלים להגיע? בנבזות, מבלי בושה, ברשעות והטלת אשמה על אחרים על מנת להציל עורם.
ישראל היא מדינה מתקדמת ומתפתחת, נס הציונות, התקומה, היכולות המדעיות, הכלכליות, הרפואיות, הטכנולוגיות, הצבאיות, המודיעיניות ועוד. לאן פנינו היו מודעות? לחורבן בית שלישי?
ואז התרחש הנורא מכל: הכישלון, המחדל שאין דומה לו בשבת שמחת תורה, יום רווי בדמם של הנרצחים, הנופלים, החטופים ובהמשך נפילתם של חיילנו האמיצים במהלך הקרבות הקשים והמורכבים הנערכים בימים אלה זה 74 יום, קרבות עזים הרחוקים מלהסתיים.
בין מהלכי ממשלה הזויים וחסרי אחריות לבין מאות אלפי אזרחים שחששו לגורלה הדמוקרטי הנשענת על מגילת העצמאות, מה שקטע כל זאת זו המלחמה הנוראה שנכפתה עלינו על ידי הטרוריסטים הרוצחים האכזריים, שמפעל חייהם השטני הינו השמדתה של מדינת ישראל.
ההישג של חמאס ביום ההוא, הוא הגורם שחדל את ההרס העצמי, היוהרה, השחצנות, הזלזול והרעה החולה אשר פשטה בנו. נקווה שאחדותנו, ערבותנו ההדדית, רוח ההתנדבות וההקרבה, התרומה השליחות, אהבת החינם וכל הדברים הנפלאים המתרחשים בימים אלה, הם לא זמניים ולא מקריים וישיבו אותנו כולנו לשפיות ואת מנהיגנו להבנה שטובת מדינת ישראל היא נר לרגליהם, ולא טובתם האישית והם ראויים להנהיג את עמנו הנפלא, מה שלא מאפיין זמנים אלה.
כפי שאמר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ז"ל "אם הוטלה עלינו המלאכה הארורה הזאת הנקראת מלחמה, הרי שנחוץ שננצח בה ולא ננוצח. בהקמת המדינה עלינו על הר תלול, אין לנו עוד הבחירה לעמוד במקומנו, או שנתגלגל במורד עד התהום, או שנתקדם ונעלה ההר עד הפסגה.
"לא ירשנו ארץ גדולה ורחבה, לא היינו עם רב מספר, לא ניתנה לנו עוצמה מדינית, אולם דבר אחד העניקה לנו ההיסטוריה, מראשית היותנו, נטוע בנו כוח מוסרי, עליון שלא נמצא בקרב עמים וכוח זה הביאנו עד הלום".
עם כוח זה ננצח והניצחון הגדול יהיה השבת החטופים כולם לביתם, ללא השבתם של ילדינו, בנותינו ובננו לגבולם, לא יהיה ניצחון ואנו חייבים לשלם כל מחיר. אני שב ואומר - כל מחיר. זהו הציווי המוסרי המתחייב. הממשלה אחראית למחדל וחובתה העליונה הינה זו.