"תפיסה כללית, השקפה בעניין או בנושא, אופן הבנה של עניין או של תוכנית" – כך מגדיר מילון אבן שושן "קונספציה". מדובר אפוא ברעיונות, בהשקפות או באמונות, אך כאלה שלא בהכרח נשענים על נתונים, על מצב עובדתי, או בלשון אחרת – על המציאות.
הממשלה בסכנה? בן גביר וסמוטריץ' מתפוצצים על הדיון בקבינט - וכך הגיב נתניהו
באין מפריע: חדירת המחבלים לקיבוץ רעים עם טנדרים עמוסים באמל"ח | תיעודים חדשים
מדינת ישראל הראתה במשך השנים שהיא מוּעדת ליפול שוב ושוב למלכודות של קונספציות שגויות, כמו זו למשל שב־1973 סוריה ומצרים לא יפתחו במלחמה נגדנו כי "לא כדאי" להן; כמו זו שאם רק ישתפר המצב הכלכלי או ההשכלתי של אויבינו, או אם ניתן להם מדינה ביו"ש ובעזה, הם יוותרו על כוונתם להשמיד אותנו.
או שאם נתמוך במדיניות האמריקאית של פייסנות כלפי משטר האייתוללות האנטישמי, איראן לא תייצר פצצה גרעינית ולא תפעיל את גרורותיה נגדנו; ושאם רק ניתן ללבנון שדה גז ומים טריטוריאליים שלנו, חיזבאללה יתרצה - וגבול לבנון ישקוט לפחות 40 שנה. נוכח ההערכות האחרונות, אף צומצם צה"ל ל"צבא קטן וחכם".
היות שאלה הם פני הדברים, מן הראוי לבחון מהם התנאים היוצרים את הקונספציות הללו - שמתבררות לא פעם כמלכודות. תנאי ראשון להיווצרותן הוא התייחסות אוטופיסטית למציאות, כלומר ראייה של העולם לא כפי שהוא, אלא על פי שאיפות וחזון בדבר מה שהוא אמור להיות.
לפי תפיסה זו, אין זה חשוב מה טבעם של בני האדם, מניעיהם ומטרותיהם, ומהם הכוחות המשפיעים על המרחב הציבורי הלאומי והבינלאומי והמפעילים אותו.
כלומר, המציאות אינה חשובה - ולכן גם אין צורך להתאים את עצמנו אליה ולהתמודד עמה, ואפילו לא ללמוד אותה. חשוב רק מה שהיא אמורה להיות.
והיות שהמציאות העולמית בכלל, והמזרח תיכונית במיוחד, מכוערת ורעה – על האכזריות, הלוחמנות, הצביעות והחמדנות המאפיינות אותה, ועל האנטישמיות הרצחנית המטופחת אצל אויבינו המוצהרים בשכנותנו וברחבי העולם – אז על אנשים כמונו, שאינם אוהבים מציאות זו, להתעלם ממנה לטובת בניית עולם יפה וטוב יותר.
די בכך שנזמין לנו חייטים, כמו בסיפור "בגדי המלך החדשים" של הנס כריסטיאן אנדרסן, שיתפרו לנו מציאות משופרת, יפה וטובה – כזו שראויה לאנשים יפים וטובים כמונו.
אבל כדי שהחייטים ימשיכו "לתפור" עבורנו ולטעמנו חליפות מדומיינות למציאות המדומיינת, דרוש תנאי נוסף - קיומה של הסכמה כללית שרק חליפות אלה הן המענה הנכון והמתאים למצבנו באזור ובעולם.
לשם כך יש לדאוג לכך שבכל מקום שבו מריעים ל"בגדים" הלא־קיימים – בתקשורת, באקדמיה, באומנות, במוקדי הכוח ובעמדות המפתח – לא יישמע קולו של שום ילד שיצעק: "המלך הוא עירום".
כל עוד כולנו, פה אחד, נמשיך להלל את החליפות הנתפרות לפי מידות הקונספציה ואת חייטיהן, נוכל להמשיך להריע להם ולתהלוכותיהם. ואם בכל זאת יש "ילדים" רעים שצועקים את האמת העירומה והמכוערת, ומעיזים לומר שאין לנו בגדים – יש למחוץ אותם. לשם כך כמובן כל האמצעים מותרים וכשרים – השתקה, איומים, שקרים, פייק ניוז, השמצות ועוד, כיד הדמיון.
כך קורה שאנו נותרים פעם אחר פעם עירומים ובלתי מוכנים להתמודדות הנדרשת והמתחייבת עם המציאות. אשרינו שהרוח, האומץ וההקרבה של החיילים שלנו, הנלחמים במציאות הקשה והמכוערת כפי שהיא, מצילים אותנו. אבל הם עושים זאת במחיר דמים.