ככל שהמלחמה הולכת והופכת ליותר אינטנסיבית וקשה ודורשת מאיתנו יותר אורך רוח ואמונה בדרכנו, אנחנו עדים לתופעה מדאיגה של פגיעה במורל ורוח הלחימה שמובילה התקשורת, ומשם לרחוב ולכל מקום. תחשבו על החיילים שחוזרים מעזה, על המשפחות שלהם, איך הם אמורים להרגיש כשהם נותנים מעצמם חמש מאות אחוז בשדה הקרב, נלחמים על עתיד המדינה אבל התקשורת רק מבקרת, רק מורידה, רק שופטת? במזגן של האולפנים אפשר להגיד הכל.
יש לי חברים שהילדים שלהם מפקדים בעזה. הם מפחדים לשלוח את החיילים שלהם הביתה, כדי שלא יהיו חשופים בבית למה שקורה בתקשורת. ההורים רואים הכל, יושבים מול המסך בשביל טיפת מידע, הלב שלהם נקרע מגעגועים ודאגה לילדים, ואז הם שומעים את המומחים והפרשנים, שהדברים שלהם משרתים רק את האויבים שלנו.
זו הסיבה שהמפקדים שולחים את החיילים לשטחי כינוס שההורים יבואו אליהם, לנסות קצת להגן, לעטוף אותם מהדמורליזציה שהתקשורת לא מפסיקה לנגן.
ב-6 באוקטובר התקוטטנו עם עצמנו, הרגשנו שזה הכי חשוב בעולם שהצד שלנו ״ינצח״, רצינו להיות צודקים, אבל חובה עלינו מה-7 להיות ארגוף ברזל אחד, לתמוך בחיילים, בהורים ואחד בשני. אין אבא, אמא, אח או אחות של לוחם שנמצא בחזית, שישן טוב בלילה. מה אנחנו עושים כדי להיות ראויים למאמץ שלהם?
הכוח אצל התקשורת. האחריות היא שלהם. ״רוח המפקד״ באולפנים יורדת ומחלחלת אל העם שצורך חדשות בדאגה. זוכרים איך בחודש הראשון היינו כולנו יחד? כמה עוצמה היה בנו, החיילים יצאו מורעלים לקרב, העורף תמך במפגני התנדבות מדהימים ואז שוב התפלגנו.
המצב הזה לא יכול להמשיך, זה פוגע בחיילים בצורה בלתי רגילה. הם שנמצאים בשטח, בתוך הבוץ העזתי, בקור ובגשם, דרוכים מפני אינספור סכנות, ואז כשהם מדברים עם ההורים שלהם הם צריכים ביקורת על ההישגים שלהם, על ההקרבה שלהם. התקשורת מהדהדת ציטוטים שמחלחלים לציבור - ״צריך להנמיך ציפיות", "חמאס כבר ניצח" - כל האמירות האלה הם סכנה שמפרקת את המורל של החיילים והחיילות הגיבורים שלנו.
כשאתה יושב ושומע את הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ אומר שכבר הפסדנו, ושתמונת הניצחון תהיה שנתניהו יעוף הביתה, זו מכה ששורפת בנשמה. כל מה שעברנו ובסוף אותו ויכוח מטופש וישן. מזל שחלוץ יש אחד, וחיילים גיבורים יש אינספור. הם אלה שנותנים לי כוח לעבור את התקופה הזו, את הכאב היום יומי על האבדות שלנו. אני שומע את סיפורי הגבורה בעוטף נגד המחבלים הארורים, ויודע שרק בזכותם אפשר להאמין שאנחנו עם בלתי מנוצח.
קבינט המלחמה עובד טוב, הייתי רוצה לראות גם את ליברמן ולפיד בפנים, יש לוחמים שבחרו בהם ומגיע להם שישמעו את קולם. אני בטוח שזה היה גורם לשיח אחר לגמרי בתקשורת ובציבור. עצוב לי באופן אישי לשמוע עיתונאים שופכים רעל משני הצדדים, זה עצוב. אני חושב שהציבור שלנו גאון, הוא מבין כבר שיש אנשים שישלמו את המחיר על הכשלים, אבל שעכשיו נלחמים עד הניצחון. ושתמונת הניצחון תהיה שננקה את כל עזה ויו״ש ממחבלים שיכולים לפעול נגדנו.
בנימה אישית, גם אני הייתי ביקורתי במערכה הלא נגמרת של שמאל-ימין, אבל רק עד ה-6 באוקטובר. למחרת, שמתי בצד הכל כי אני באמת מאמין שאנחנו במלחמה קיומית. האויבים שלנו יושבים ביציע ובוחנים אותנו אם מעבר לצבא חזק בנשק, אנחנו באמת חזקים בנשמה. יהיה מספיק זמן להתווכח אחרי, עכשיו תומכים אך ורק בחיילים, הם שם בשבילנו, מה אנחנו עושים בשבילם? כל מי שפועל אחרת חייב לדעת שהוא פוגע בביטחון הלאומי שלנו, פוגע בעתיד מדינת ישראל.