ישראל היא למוּדת "תוכניות שלום", שיושמו בחיפזון אחרי תקופות של טרור. הסכמי אוסלו ב־1993 באו בעקבות האינתיפאדה הראשונה. הישראלים המותשים מלוחמה ומאימה קיבלו עליהם תוכנית לא אידיאלית למען ה"שלום". למעשה, זה היה ניצחון של אויבינו. אם בתום המלחמה נחזור על הטעות הזאת, ונחיל איזו "תוכנית שלום" נואשת, הדבר לא רק יתגמל את חמאס על הטבח, אלא גם יכניס אותנו למנהרת זמן של טרור ומכאובים, שתארך שנות דור.
אני רוצה להציע גישה אחרת – גישת המקל והגזר, גישה של שכר ועונש. זה כמובן לא חידוש גדול. זה אל"ף־בי"ת של פסיכולוגיה, של הורות, של כינון שלום. זה רעיון פשוט, אך למרבה הפלא הוא לא נוסה בישראל. למה כוונתי? הפלסטינים בעזה מתנהלים זה 30 שנה בלי שום תמריץ חיובי – גזר – לחיות בשלום עם ישראל, ובלי שום תמריץ שלילי – מקל – לבניית יכולות טרור. ביהודה ושומרון, לרשות הפלסטינית יש גזר בדמות שגשוג כלכלי, אך אין מקל המרתיע מפני טרור נגד ישראלים. הצירוף הנדרש, מקל וגזר, לא קיים לא ביו"ש ולא בעזה.
מאז נסיגת ישראל מהרצועה בשנת 2005, חמאס בעזה נהנה מחופש לבנות מנהרות טרור, להתחמש עד שיניו, ולאמן את צעיריו וילדיו בשיטות טרור עדכניות. לפלסטינים בעזה גם אין גזר. 18 אלף הפועלים שהורשו להיכנס לישראל ולעבוד בה הם כאחוז אחד בלבד מהאוכלוסייה, ואנו יודעים עתה שהמניע של רבים מהם לא היה רק פרנסה - אלא גם ריגול למען חמאס.
הרשות הפלסטינית פועלת גם היא בלי מקל, בלי הרתעה ישראלית. גם היא מעודדת את צעיריה לצאת למתקפות טרור. היא מתגמלת משפחות מחבלים בסך 350 מיליון דולר בשנה, ומפעילה את צבא הטרור שלה, פת"ח, במלחמת התשה נגד ישראל. בשנת 2023 בלבד, לפני 7 באוקטובר, נרצחו ביו"ש בידי מחבלים 28 אזרחים ישראלים, בהם אשתי ושתי בנותיי. ישראל ציידה את כוחות המשטרה הפלסטינית ואימנה אותם, ורבים מכלי הנשק שהגיעו מישראל שימשו לרצח אזרחיה.
מהם הגזרים שישראל מציעה ביהודה ושומרון? עד 7 באוקטובר, 200 אלף פועלים פלסטינים נכנסו לישראל מדי יום, ופרנסו כך כמיליון נפש – כמחצית האוכלוסייה הערבית ביו"ש. שכרו הממוצע של פועל כזה בישראל היה גדול כפליים מזה של חברו המועסק בידי הרשות הפלסטינית. נוסף על כך, 90% מהייצוא של הרשות הפלסטינית הופנה לישראל. וכך, כ־80% מהכנסות הפלסטינים ביו"ש הגיעו מישראל.
לו שאלתם ישראלי אקראי לפני 7 באוקטובר מהיכן לדעתו מגיע האיום העיקרי בפיגועי טרור, תשובתו הייתה, קרוב לוודאי, "מיהודה ושומרון", לנוכח קרבתם של הפלסטינים שם ליישובים יהודיים. אבל המתקפה הגדולה באה דווקא מעזה – מהמקום שאין בו לא מקל ולא גזר.
מתבקשת, אם כן, תוכנית ישראלית ליום שאחרי. איך תיראה תוכנית כזאת? כמעט כל ישראלי יסכים שהמקל צריך להיות הסדר מדיני שלא יאפשר לפלסטינים לצאת אי־פעם למלחמה נגד ישראל. נדרש תהליך דה־נאציפיקציה שתוצאתו תהיה אפס מנהרות טרור, אפס מנהיגי טרור, אפס שטיפת מוח אנטי־ישראלית בבתי הספר, אפס אימוני טרור, אפס נשק. לצה"ל צריכה להינתן שליטה ביטחונית מלאה בשני האזורים – יו"ש ועזה. במקביל נדרש כמובן גזר, תמריץ חיובי. היתרי עבודה לפלסטינים בישראל, שאולי יינתנו בהדרגה עיר אחר עיר, בהתאם למהירות אימוצם של תנאי ה"אפס טרור" שלנו, יעזרו לכל יישוב פלסטיני לבנות חברה חופשית ופורחת.
בעבר נתנו לפלסטינים גזר בלי מקל, ואף ניסינו את גישת "לא מקל ולא גזר". הגיע הזמן ליישם את התוכנית השלמה, עם תמריצים ועם הרתעה, ולהשתמש בהיגיון האינטרס העצמי כדי ליצור תוכנית שלום עם סיכוי ממשי להצלחה בת־קיימה.
הכותב שכל את אשתו, לוסי ז"ל, ושתיים מבנותיו, רינה ומאיה ז"ל, שנרצחו בפיגוע ירי בבקעת הירדן בחודש אפריל השנה
