ככל שהזמן עובר אנחנו הולכים ומתחקים מהשגת מטרות המלחמה: מיגור החמאס ושחרור החטופים, ושוקעים יותר ויותר בבוץ העזתי. יש מצבים במלחמה שצריך לשקול בהם מחדש את דרך הפעולה, ולמצב זה בדיוק הגענו כיום.
כיום ברור לצבא שבשלב זה לא יהיה אפשר להשיג את המטרה שלשמה יצאנו למלחמה – מיגור שלטון החמאס ויכולותיו להמשיך ולהילחם. עצם ההכרה בכך שאין כוונה להיכנס לרפיח, שבה החמאס שולט שליטה מוחלטת, כי זה המקום הצפוף ביותר בעזה ובמזרח התיכון כולו, ובו שני מיליון פליטים שוכנים במחנות פליטים, וסביבתם בצפיפות איומה. אי־אפשר אפוא לתקוף מחנות אלה, ובמילה אחת אי־אפשר למגר שם את החמאס שחייליו מעורבבים בין הפליטים.
אי־מיגור שלטון החמאס ברפיח ואי־השתלטות על המנהרות תחתיה, המשמשות מעבר עיקרי לאמצעי לחימה מסיני לתוך הרצועה – פירושם שלא הצלחנו לעמוד במשימה העיקרית שהצבנו לעצמנו במלחמה, מיטוט שלטון החמאס. לחמאס ברפיח יש גישה חופשית לח'אן יונס, ומשם – לצפון הרצועה במנהרות של מאות ק״מ המחוברות להם יחדיו שעדיין אנחנו רחוקים מאוד ממיטוטם. גם אם הרסנו מעל אלף פירים, יש למחבלי חמאס עוד אלפים נוספים, ולכן אין ההרס החלקי משפיע באמת על תנועתם במנהרות.
מכאן שהמשך לחימת צה״ל במתכונת הנוכחית בח'אן יונס, בשכונות וביישובים שבמרכז הרצועה – אינו מוסיף כהוא זה להשגת מטרות המלחמה. ההפך הוא הנכון, לחימה זו מביאה עלינו אבדות כבדות מדי יום ביומו: ממטענים וממלכודות שמטמינים לנו המחבלים ומטילי נ״ט שיורים עלינו.
הגיעה השעה להעריך מחדש את אופן הלחימה, היינו לשנות את הפרדיגמה ולצאת מריכוזי האוכלוסייה הצפופים, לתקוף התקפות כירורגיות במטוסים ע״פ מודיעין מדויק ולפשוט פשיטות מהקרקע. אומנם לא השגנו את כל תאוותנו בידנו – מיגור החמאס מיכולותיו, אבל נוכל להמשיך לשלוט במרחב עם הרבה פחות אבדות, ונמנע מחמאס להתארגן מחדש. זו גם התוכנית של צה״ל לבצע בשלב השלישי של המלחמה. אני קורה לדרג המדיני והביטחוני לעשות זאת מייד ולצאת מהמדמנה שאין תועלת בצידה.
גם חלק מהשרים וחברי הכנסת מבינים שזו מטרה שאינה ראלית בשלב זה, אך חוששים להשמיע את דעתם שמא יואשמו בפגיעה ברוח הלחימה של הלוחמים ובמטרה הנעלה של מיטוט החמאס. נוצר אפוא מעגל קסמים שאין ממנו מוצא, מצד אחד – ממשיכים להילחם בשיטת לחימה שכבר אינה יעילה, הגורמת לנו אבדות כבדות ואינה מביאה את התוצאה המקווה, ומצד אחר – טרם עברנו לשיטת לחימה של תקיפות כירורגיות במטוסים ופשיטות ע״פ מודיעין מדויק, שיטה שתחסוך לנו אבדות רבות ותוצאותיה טובות בהרבה.
גם מבחינה מדינית אנו נתונים ב״מעגל קסמים״ – מצב ללא מוצא, שלאחר מעבר על כל המצבים, חוזרים למצב הראשוני בלי אפשרות להפסיקו או לצאת ממנו, וחוזר חלילה. חברי הממשלה מהימין הרדיקלי מכריזים השכם והערב, שיש להמשיך בכל הכוח בלחימה בתוך רצועת עזה עד מיטוט החמאס, כשהם מתעלמים מן העובדות בשטח וחיים במציאות מדומה.
האגף הרדיקלי בקואליציה אינו מוכן בשום פנים ואופן לכנס דיון בקבינט על יום שאחרי המלחמה מחשש שתתקבל החלטה שתאפשר כניסת מִנהלת בין־לאומית שתנהל את עזה. ע״פ הבנתם רצועת עזה צריכה להישאר בידי ישראל גם בהיבט הביטחוני וגם בהיבט הניהולי האזרחי עד אחרית הימים.
משמעה של גישה זו שתקבל עליה ישראל אחריות לשני מיליון פליטים, וכל אסון של משבר הומניטרי ייפול על כתפי ישראל. כך נאבד את תמיכת העולם בכלל ואת תמיכת ארה״ב במלחמה, ונאבד את כל הישגינו במלחמה, ששילמנו בה עד כה מחיר כבד מאוד. אך בכך לא די, לגישתם ימשיכו כוחות גדולים של צה״ל לשהות במרחבים הצפופים שברצועת עזה שנים רבות ויתמודדו במלחמת גרילה עם החמאס שימשיך לזנב בנו ויטמין מטענים ומלכודות ויירה טילי נ״ט על כוחותינו ויגרמו לנו אבדות כבדות.
גישה רדיקלית זו תביא לידי המשך שירות חלק מיחידות המילואים, וחייליהן לא יוכלו להשתלב כראוי לא בעבודה ולא בפרנסת ביתם. יהיה צורך להעסיק יחידות סדירות בשטח במקום שיעברו הכשרות ויתאמנו. גישתם גם תגרור מלחמת התשה עם ארגון החיזבאללה שעלולה להפוך למלחמה אזורית בהיקף מלא ובאחזקת יחידות מילואים לאורך גבול הצפון לתקופות ארוכות מאוד, ולבסוף – גם תהרוס את כלכלת ישראל.