בשמחת תורה אויבינו ושותפיהם ציפו שמדינת ישראל תתמוטט תחת עוצמת ההתקפה והרוע המוחלט. הם חשבו לנצל את המחלוקות הפנימיות המחלישות את עמנו. לפני כאלפיים שנה, כת בעם ישראל קראה למעצמה זרה להתערב במאבקיה נגד חלק אחר בעם. בסוף, המדינה היהודית התמוטטה ובית המקדש נשרף. בשמחת תורה גבה האויב מחיר עצום בחיי אדם ובפציעות גופניות ונפשיות שיישארו לצמיתות. אבל מטרתו העיקרית לא הושגה: מדינת ישראל לא התמוטטה.
יהודים ששהו בחו"ל בשמחת תורה צרו על שדות התעופה כדי לחזור. ישראלים רבים רצו לחזור ולהתגייס למלחמה. גם מי ששנים גר בחו"ל. יהודים שאינם אזרחי ישראל באים על חשבונם ומתנדבים. גם הם מקיימים דברי ישעיהו: "בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה".
נוער הגבעות, אחת הקבוצות המושמצות ביותר, התגייס מיד בלי היסוס. הם באו עם ברזלים וציוד הלחמה והתקינו רשתות הגנה על הטנקים. כל השנים כאב להם היחס השלילי לו זכו מהתקשורת, אבל מה שחשוב להם הוא עם ישראל וארצו. לחלק ממתנגדיהם נפל האסימון והבינו איזה נוער איכותי יש כאן. אחרים מקיימים בעצמם "מעוות לא יוכל לתקון". הם מיעוט. קולני אבל מיעוט.
היו שטענו שהכל קרה בגלל המתנחלים. יום יבוא והם יתכסו בושה על שקרם, וגם על ה"רמז" שדמם של המתנחלים פחות אדום משל אחרים. הם מיעוט, קולני אבל מיעוט. עם ישראל הבריא מכיר ומוקיר את בניו. יש שעדיין משחקים בידי האויב במאמץ לפלג את העם, אבל בעז"ה הם לא יצליחו. עם ישראל עומד איתן נגד האויב. מאות מתנדבים עוזרים לחקלאים, לחיילים, בבתי החולים ובחינוך. נלחמים כתף אל כתף. רבים מאוד התחילו ללבוש ציציות, ונערים המוגדרים לא דתיים גם לובשים היום ציציות לסולידריות עם החיילים.
החיילים ספוגים אמונה בצדקת הדרך. שמחו בהדלקת נר חנוכה בעזה, חגגו מסביב לספר תורה בעזה. ובאמונה זאת ובתקווה אדירה לעתיד טוב שם הם מובילים את המערכה. אני תפילה שמקבלי החלטות יהיו תמיד ראויים לחיילים אלה.
התרעות פיקוד העורף