הנה התבטאות לא פחות ממדהימה: “אף שר לא מקבל משכורות שמנות, אני מכירה שרים שלא גומרים את החודש ואפילו כאלה שהוריהם תומכים בהם כלכלית”. כולם נחשפו אליה. הרוב גם יודעים מי חתומה עליה: אורית סטרוק, השרה להתיישבות ולמשימות לאומיות, שהמשרד בעל השם המעורפל והמטרות העמומות שהיא עומדת בראשו קיבל מאות מיליוני שקלים לקופתו הלא מוגדרת בעיצומה של מלחמת קיום עם חיילים ללא אפוד ומפונים ללא בית. רחמיה של סטרוק נכמרו על חבריה האביונים שמקוששים תפוחים מהוריהם וטיטולים משומשים מעמותות צדקה, כי איך אפשר לגמור את החודש עם 53 אלף שקלים עלובים, לא כולל הוצאות נלוות.
"הומניטרי רק תמורת הומניטרי": את העימות הזה בין בן גביר לנתניהו לא צפינו
התנקשויות תמורת אלפי דולרים: כך פעלה רשת מודיעין איראנית בלב בארה"ב
בערוץ 14 מיהרו לחדד את האסון הכלכלי של שרי ישראל שחרף דלותם עוסקים בהתנדבות בצורכי ציבור, וצירפו אליהם עוד שכבה הסובלת מעוני מנוון - דור ההייטק, אקדמאים תל־אביבים שהבינו שאין כיסוי לתדמית האלפיון העליון שטיפחו לעצמם. לאומללים אלו, הסבירו בערוץ, יש שתי מכוניות, שני ילדים, שני כלבים ומטפלת, מה שמביא זוג צעיר “בן טובים מוכשר, שהצליח להתברג לג’ובים נחשבים וגר במרכז תל אביב, להוציא 30 אלף שקלים נטו רק על דירה, מסגרות טיפול לילדים ומכוניות”. אחסוך ברשותכם את הפלפול המלומד שבאמצעותו הגיעו שם לחישוב המביך הזה, ואשוב לסטרוק.
בסך הכל אישה נחמדה. אמהית למראה. דתייה, עובדה שמחברת לערכי תורה, צניעות ואמת. היא גם לא עושה רושם של בזבזנית או רודפת בצע, אם לא ניקח בחשבון את ההתעקשות להיאחז במשרד שהתחייב להגן על ההתיישבות שהופקרה ב־7 באוקטובר. יותר מפעם אחת נקראה השרה למשימות לאומיות למשימה הגדולה ביותר בעת הזאת, ביטול התפקיד בדומה למעשה האמיץ של חברתה גלית דיסטל־אטבריאן, והפניית תקציביו המשופעים לטובת המפונים, וסירבה.
היא המשיכה לסרב וגם לנזוף בפעיל מפלגתה על שהעז להציע לה לקצץ לכל הפחות בשכר השרים. אולי לקחה דוגמה אישית מראש הסיעה שלה, השר סמוטריץ', עוד עני מרוד שמפליא בתגובות מגניבות להצעות שלא עולות בקנה אחד עם מטרותיו. כך למשל, כשהיועץ המשפטי התנגד לתוכניתו להקים צוות מיוחד לניהול תקציב המלחמה בטענה שהיא איננה חוקית, סמוטריץ' הגיב במשפט המכונן, "מעניין לי את קצה הפופיק". אם ככה מדבר שר, שליח ציבור ממלכתי, אי אפשר לבוא בטענות אל השרה הענייה שלו. כשהבטן מקרקרת, גם הפה מקרקר.
זו לא פעם ראשונה לשניהם. סמוטריץ' כיוון גבוה עם ה"למחוק את חווארה". סטרוק החרתה החזיקה אחריו עם "רופא לא יוכל להעניק טיפול שנוגד את אמונתו". זו גם לא הפעם הראשונה שאי אפשר להכשיר את הנאמר ב"הוצא מהקשרו" או אפילו ב"שנוי במחלוקת". קביעה של מנהיגה שמצופה ממנה להכיר את האקלים הכלכלי שעליו היא מופקדת, שלפיה יש שרים שלא מסיימים את החודש, היא אפילו לא השתלחות או השתקה פוליטית. רק אמירה אטומה וחסרת רגישות שמעידה על ניתוק.
ניתוק מהחיים עצמם: מול משכורת הברוטו של שר בישראל עומד השכר הממוצע במשק על 12,400 שקלים. שכר המינימום עומד על 5,880 שקלים. ובמילותיו המזוקקות של ח"כ אחמד טיבי, שאין לדעת אם הוא אביון או אלפיון עליון: "המגזר הערבי הוא לא המגזר היחיד שסובל. יש מגזר שני שלא הכרנו עד עכשיו והוא השרים היהודים. הם לא יכולים לגמור את החודש. זה מגזר שסובל בשקט ובגללו חצי מהמדינה לא יכולה לגמור את החודש. ויש שרים, במיוחד השרה ההיא, סטרוק, שבגללה הם גומרים את החודש, אבל גם גומרים את המדינה".