מאוד עצוב לי שצדקתי לאורך כל הדרך כמעט בכל דבר ועניין, למעט דבר אחד שאני שמח מאוד שבו טעיתי והוא רוח הלחימה של חיילי צה"ל ורוח ההתנדבות בעם עם פרוץ המלחמה.
זה שנים התרעתי חזור ושנה שלא יקצצו את כוחות היבשה של צה״ל, והינה היום הכול מבינים את גודל הטעות בקיצוץ. צבא היבשה הוא כה קטן שאין שום יתירות של כוחות. כדי לתגבר גזרה אחת, צריך להוציא כוחות מגזרה אחרת. עד כדי כך המצב גרוע שאין לצה״ל כוחות להילחם ביותר מגזרה וחצי.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
במלחמה האזורית הבאה יהיו שש גזרות לחימה בו־זמנית ביבשה: מול החיזבאללה בלבנון; מול המיליציות הפרו־איראניות בסוריה ואיתן צבא סוריה; מול עשרות אלפי מחבלים ביהודה ושומרון; מול החמאס והג׳יאהד בעזה; מול אלפי בדואים וערבים קיצוניים בתוככי מדינת ישראל; ומול הכוחות שמגבים האיראנים בגבולנו המזרחי עם ירדן, שיחצו את הגבול וינסו לתקוף את יישובינו. הצבא היום צועק "הצילו" ומבקש להגדיל את צבא היבשה כדי לתת מענה לכל הגזרות בו בזמן.
איפה היו כל הרמטכ״לים בשנים האחרונות? עם כולם נועדתי והתרעתי בפניהם על חוסר אחריות בקיצוץ הצבא, אבל הם חיכו למלחמה בשביל להבין לאיזה אסון הם הובילו את ביטחון המדינה.
התרעתי בפניהם שלא יקצרו את שירות הבנים משום שיחסרו לנו חיילים, והם לא שעו להפצרותיי. והינה היום הם צועקים שחסרים להם 7,000 חיילים ומבקשים להחזיר שוב את שירות הבנים לשלוש שנים. הדבר מלמד על קוצר ראות, על חוסר הבנה אסטרטגית מול האיום המתעצם סביבנו, והם לא דילגו אפילו על טעות אחת, הכול מתוך יהירות, אגו, אי־ראיית הנולד וחוסר הבנה מהי מלחמה ואיך מכינים ובונים צבא לקראתה.
שנים התרעתי על מחסני החירום שאינם מוכנים למלחמה. אף שבמחסני החירום מאוחסנים אמצעי לחימה וציוד במאות מיליארדי דולרים, הצבא קיצץ באופן דרסטי אלפי קצינים ונגדים מקצועיים, ולא נותרו כאלה במחסני החירום. גם קיצור שירות הבנים גרר חוסר משווע של חיילים במחסני החירום.
מצב כוח אדם המקצועי במחסני החירום הגיע לשבר נורא כי לא היה מי שיבצע תוכניות עבודה בטיפול באמצעי הלחימה. כשהתגייסו אנשי המילואים למלחמה, הם מצאו במחסני החירום חוסר כשירות של רבים מאמצעי הלחימה: כלי רק״ם ורכבים שאינם כשירים למלחמה וחוסר ציוד משווע. רק התארגנות העם ויוזמת אנשי המילואים הביאו ליכולת לצאת למלחמה על רצועת עזה, אבל במלחמה אזורית בשש גזרות בה בשעה זה פשוט לא יפעל.
בכך לא תמה הבעיה. כשמחזירים את אמצעי הלחימה ואת הציוד של יחידות המילואים שהשתחררו, אין אנשי מקצוע ביָמָ״חים (יחידות מחסני חירום) שיקלטו את הטנקים, את הנגמ"שים ואת הרכבים כדי שיטפלו בהם ויחזירו אותם לכשירות. מחסני החירום נותרו ריקים לחלוטין מכוח אדם מקצועי ומחיילים סדירים. מלבד כלי הלחימה התקולים יש עבודה עצומה לשקם בכל רמות היבשה: נורמות, ידע מקצועי, ציוד לחימה, אימונים, וכוח אדם. אך אין מי שיעשה זאת.
ברור שכל תחקיר בכל הרמות שנעשים על בסיס הנורמות והידע כיום – חסר כל תכלית. הבינוניות שולטת בכול. יש למנות ברמת המטכ״ל מפקדי חילות וחטיבות קצינים מנוסים שכבר פרשו מצה״ל לשנתיים לפחות כדי לנסות להחזיר את הידע ואת המקצועיות שנפוצו לכל עבר, נעלמו ואינם בצבא הקבע והסדיר.
בחמש השנים האחרונות התרעתי בפני כל הרמטכ״לים, שרי הביטחון ומפקדי ח״א שלא הוכנו בסיסי חיל האוויר למלחמה אזורית, שהרי הבסיסים ומסלולי ההמראה והנחיתה של המטוסים ייהפכו למטרה אסטרטגית של האויב, ומאות טילים מדויקים וכטב״מים ישוגרו לעברם מדי יום, דבר שעלול לקרקע את מטוסינו. כל הפצרותיי שיעשו מעשה נפלו על אוזניים ערלות של מפקדי חיל האוויר והרמטכ״לים אף על פי שאיש מהם לא סתר את דבריי, והסכימו עם ממצאיי. עם פרוץ המלחמה ברצועת עזה נפקחו עיניהם, והם מבינים היום שיש להם בעיה קשה למלחמה אזורית אם תפרוץ.
התרעתי על העורף שאינו מוכן למלחמה ועל הפרטת מערכי הלוגיסטיקה והאחזקה לחברות אזרחיות שלא יוכלו במלחמה האזורית לתת את המענה הנדרש. התרעתי על כוח אדם איכותי שבורח מהצבא בעטיו של מודל הקבע הצעיר שהוכנס לצבא בשנת 2016.
התרעתי שמחמת המצב העגום שנוצר בצבא, זה רק עניין של זמן עד שיגיע האסון במהרה. ואכן הוא בא עלינו בגדול, בהתקפת החמאס על יישובי עוטף עזה. למזלנו קרה לנו נס בתופת הזה שחיזבאללה לא תקף בה בשעה מצפון, משום שזה היה מביא עלינו אסון נורא החמור בעשרות מונים מהאסון ביישובי עוטף עזה. ספק רב אם היינו יכולים להתאושש ממנו ולהמשיך לחיות במדינתנו האהובה.
לפנים התרעתי ואמשיך להתריע גם כעת שהצבא והעורף אינם מוכנים למלחמה אזורית. אם יצא צה״ל למלחמה על ארגון חיזבאללה ויתקוף אותו התקפה מסיבית, כפי שממליצים לעשות חלק מהאלופים בדימוס, ראשי הרשויות בצפון וביניהם גם שר הביטחון, מתוך בורות מוחלטת למצבם ולמוכנותם של הצבא והעורף למלחמה אזורית – עצותיהם עלולות להיות עֲצַת אֲחִיתֹפֶל שתביא אסון על המדינה; זה הימור על המשך חיינו במדינת ישראל.
התרעתי כאשר פרצה המלחמה ברצועת עזה, וכל העם הריע לתמרון הצבא שבסופו של יום לא הביא את התוצאה המקווה. אם ימשיכו הדרג המדיני והדרג הצבאי בדרך של חשיבה טקטית, ולא חשיבה אסטרטגית, נמצא את עצמנו במצב רע בהרבה מהמצב שהיינו בו קודם שהתחלנו לתקוף את רצועת עזה. ובמילים אחרות הפסדנו את המלחמה בעזה .
כבר היום אנו מאבדים הישגים שכבר השגנו, ולהוותנו מאות הרוגים לכוחותינו. אם נוסיף ללכת בדרך זו, לא נשיג את שתי המטרות: מיטוט החמאס באופן מוחלט והחזרת החטופים בחיים הביתה. נמשיך לשלם מחיר יקר מאוד של אבֵדות חיילינו גם באזורים שהכרזנו עליהם שהם בשליטתנו, כמו העיר עזה, שכונות זייתון, גֵ׳בַּאליַה ושוּגַ׳אעִייֶה. אנחנו חוזרים להילחם שם שוב ושוב ומאבדים חיילים רבים ללא כל תכלית. עד כה לא פעל הדרג המדיני כדי להקים מנהלת בין־לאומית שתחליף את השלטון האזרחי של החמאס, ובלעדי החלפת השלטון אין שום סיכוי לצאת טוב מהמלחמה.
אנו קרובים מאוד ל״סומליזציה״ ברצועת עזה, מצב שבו אין דין ואין דיין, כל דאלים גבר, כפי שזה מתרחש כבר שנים רבות בסומליה. אנו נמצא את עצמנו בפערים קשים מאוד שהם בלתי ניתנים לגישור, גם ברצועת עזה וגם במלחמה האזורית, שאליה עד רגע זה אנחנו לא מתכוננים.
כל מה שאמרתי מתרחש כעת לנגד עינינו, וזה בניגוד לכל מה שנאמר במהלך המלחמה בערוצי הטלוויזיה. התקשורת המגויסת שדברי דוברות צה״ל יוצאים מגרונה הן מפי פרשני הצבא והן מפי האלופים בדימוס שלא פסקו מלהלל ולשבח את חוזק הצבא לפני התקפת החמאס על יישובי עוטף עזה ב־7 באוקטובר 2023. לדידם, צבאנו חזק והחמאס מורתע, והם ממשיכים לזרות חול בעיני הציבור גם במהלך המלחמה. אני אישית איני סומך באופן מוחלט לא על שיקול דעתו של הדרג המדיני ולא על שיקול דעתו של הדרג הצבאי לגבי חיזבאללה כי החלטה אחת לא ראויה תבעיר את השטח למלחמה אזורית כוללת.
מי שהיו אחראים לחרפה, לאסון ולתופת הנורא שקרה לנו ב־7 באוקטובר 2023, עלולים לגרור אותנו למלחמה אזורית הבאה, מלחמה שתחריב את מדינתנו משום שבעשרים שנה האחרונות לא הוכנו העורף והצבא לאותה מלחמה. גם היום הדרג המדיני והדרג הצבאי אינם נוקפים אצבע כדי להכין את העורף ואת הצבא למלחמה האזורית הבאה. מלחמה זו היא האיום החמור ביותר על המדינה מהיווסדה, והמצב הביטחוני ממשיך להידרדר מדי יום ביומו, ולמי מהם אכפת.
מנהיגי המחדל עוסקים בהישרדותם, ורק לאחרונה קיבלנו שיעור מטלטל כיצד הרמטכ״ל והמטה הכללי מחליטים למנות את הדור הבא של המפקדים הבכירים, בדמותם ובצלמם. המינויים באו לחזק את הישרדותם, הם משליכים את הערכים ואת הנורמות שעליהם גדלו דורות של מפקדים לפח האשפה של ההיסטוריה, ועושים זאת ללא בושה וללא זכות מוסרית. זהו דור המחדל שלא למד דבר מהאסון הנורא של 7 באוקטובר ולא בוחל בשום אמצעי להמשיך בתפקידו. הם מאופיינים בזחיחות ובחוסר אחריות משווע, נטולי מנהיגות ודוגמה אישית ומתנהלים כאילו אין להם כבר מה להפסיד.
רק לאחרונה היינו עדים לכך ששיקול דעת לא רציונלי של שר הביטחון, יואב גלנט, והרמטכ״ל, הרצי הלוי, הביאם ללחוץ על ראש הממשלה לצאת להתקפה על רצועת עזה בד בבד להתקפה על החיזבאללה, ובכך היו גורמים להתלקחות מלחמה אזורית. אני, בפגישתי הראשונה עם ראש הממשלה, שכנעתי אותו שלא יקבל את עמדתם של גלנט והרצי הלוי. לשמחתי, בקבינט המלחמה היה מי שעמד על רגליו ומנע את קבלת ההחלטה לצאת למלחמה על החיזבאללה ועל החמאס בעת ובעונה אחת, ובכך הוא מנע אסון נורא.
ועדת החקירה של אסון הר מירון קבעה שבישראל יש תרבות רעה, אבל זה כאין וכאפס לעומת התרבות הרעה המתקיימת בצבא, תרבות ארגונית המפוררת את היסודות, ועליהם אי־אפשר לבנות צבא מנצח.
הרמטכ״ל מנצל את המצב במדינה, שאין דין ואין דיין וכל דאלים גבר. במקום להתפטר ולשים את המפתחות על השולחן, הוא ממשיך להתנהג כאילו לא קרה דבר ומתנער מאחריותו ומאשמתו על האסון הנורא שקרה. הוא ממשיך להפיץ את תוכניתו הרב־שנתית שגובשה לפני המלחמה שאינה מתאימה לחלוטין לאיומים שצמחו סביב המדינה, ויביאו אותנו לאסון הבא. הוא מקיים תחקירים על עצמו ועל חבריו שתכליתם העיקרית היא לחזק את כוחו מול הממשלה ובצבא, הוא רואה בהמשך תפקידו כרמטכ״ל קרש הצלה. כל פעולתו היא כשל מקצועי, ערכי, מנהיגותי ומוסרי ממדרגה ראשונה.
ראש הממשלה ביבי, שר הביטחון גלנט והרמטכ״ל הרצי הלוי מובילים אותנו לשום מקום!!! לדרך ללא מוצא שאין ממנה חזרה. אף כי שורר ביניהם מתח גדול, הם מחזיקים את ידו זה של זה , על מנת ביחד לשמור על עצמם, הם תקועים כמו מסמרים בלי ראש בגוף האומה ואין כל דרך להוציאם ממקומם. והם עושים ככל העולה על רוחם, ומחלישים את גוף האומה עד אימה.
הם אלה שהביאו עלינו את הגיהנום החמור ביותר בתולדות ישראל מאז השואה, הם אלה שסוללים את דרכינו לגיהנום הבא ללא חשיבה אסטרטגית וללא רציונל, אלא בעיקר מתוך אמוציות , והימור בביטחון המדינה.הם ממשיכים את הלחימה עוד ועוד משום שלדעתם זה עובד לטובתם. אף כי המטרות שהם הגדירו , מיטוט החמאס באופן מוחלט ושחרור החטופים שהם בחיים, מתרחקות מאיתנו בכל יום שעובר. ואנחנו הולכים מדחי אל דחי בביטחון המדינה, בכלכלה , בחברה וביחסים הבין לאומיים . לאן עוד נגיע ? אלוהים ישמור.
סוף דבר, רק החלפת כל האשמים בדרג המדיני ובדרג הצבאי באנשים ראויים וללא רבב יוכלו לתקן את המצב עכשיו ומיד ולהביא את ישראל אל חוף מבטחים. אם חפצי חיים אנו, היש לנו ברירה אחרת?