צריך טונות של חוצפה והררי זלזול כדי לומר בעיצומה של מלחמה קשה שבה אנחנו קוברים את מתינו דברים בגנות הגיוס לצה”ל. “לא נתגייס ואם ינסו לגייס אותנו ניסע לחו”ל” - את הדברים המקוממים האלה אמר לא אחר מאשר הרב הראשי לישראל יצחק יוסף, עובד מדינה המקבל ממנה את משכורתו.
מפקד האוגדה המובחרת במסר לממשלה: "אתם חייבים להיות ראויים ללוחמים"
מול הרמטכ"ל, ללא ידיעתו: מפקד בצה"ל הודיע על סיום תפקידו | דיווח
אלא שהדברים האלה אינם רק עוד אמירה מקוממת, אלא הם מעידים על השבר הגדול והאמיתי בחברה הישראלית. דברי הרב, כמו התבטאויותיהם של העסקנים החרדים נגד הגיוס וכמו התנהגותם המבזה של צעירים חרדים כלפי צה”ל, הם תעודת עניות לדמוקרטיה ולריבונות הישראלית, אם יש כזו. מגזר שלם מסרב להכיר בשלטון החוק ובסמכותה של המדינה.
הבדלנות החרדית הזו מעידה עד כמה אנחנו רחוקים מהסכמות וקרובים לעימות ולהתנגשות. התנגשות ציוויליזציות בעלות ערכים מנוגדים, שייתכן שהיו יכולות לדור יחד תחת המכנה המשותף הרחב של יהודית ודמוקרטית, אך התרחקו זו מזו במהלך השנים בשל רטוריקה משסה ומפלגת של עסקנים קטנים במגזר החרדי המעוניינים להשאיר את הכוח בידם, ולהמשיך ולשלוט על אוכלוסייה שככל שתהיה נחשלת, ענייה, לא משכילה ולא יצרנית, כך ייטב.
כפי שאירע בניסיון ההפיכה המשטרית הנואל, שהתאפשר בהיעדר חוקה וחוק יסוד: חקיקה, כך העימות בין חילונים לחרדים מתעצם בהיעדר חוקה, הפרדת הדת מהמדינה וקביעה כי אכן ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אך יהודית במובן של לאום ולא דת. באשר לדת, איש באמונתו יחיה. לצורך זה טוב ומתאים מודל הליברליזם הפוליטי שהגה הפילוסוף הפוליטי ג’ון רולס, שלפיו המדינה תתנהל על פי מכנה משותף בסיסי אך לא תקדם שום תפיסת טוב של מי מאזרחיה.
השבוע, לקראת פורים, התפרסם במאה שערים פשקוויל בזו הלשון: “אין לחפש את הילדים בתחפושות של שוטרים וחיילים משום שאלה משפיעים מאוד על נפשו של הילד”. מעבר לזלזול התהומי בצה”ל, הדברים מעידים על הכפירה בסמכות המדינה ואי־ההכרה בה, ועל ההתנגדות הבוטה לציונות של חלקים בציבור החרדי.
ההתנגדות הגורפת לשירות בצה”ל אינה רק בשל לימודי התורה, שהרי רק חלק מהצעירים החרדים אכן לומדים, אלא בעיקר השתמטות נטו וניצול המדינה מצד אלה המעדיפים לעבוד ולהרוויח ולא להשחית את זמנם על שירות צבאי. בתקציבי עתק ובכיבודים מהמדינה הם מעוניינים, אך הפגנת סולידריות עם החברה שמגינה על ביטחונם והחובה לשמור על שלטון החוק הן מהם והלאה. היכן המוסר? לאן נעלם הכלל “ואהבת לרעך כמוך”?
ב־2009 רעשה המדינה בעקבות פרשת עמנואל לאחר שהורים אשכנזים קידמו בבית הספר "בית יעקב" הפרדה גזענית בין התלמידות האשכנזיות לאלה הספרדיות. סיקרתי אז את דיוני בג”ץ ועקבתי מקרוב אחר טיפולו הנחוש בתופעה המזעזעת של השופט אדמונד לוי, שלא היסס אף לשלוח לכלא את ההורים הסרבנים.
תגובת המגזר החרדי, ובכלל זה גם מפלגת ש”ס, הייתה מקוממת והתריסה נגד שלטון החוק. כבר אז נדלקה נורה אדומה בוהקת באשר לציות לחוק, אבל הפשרות הרקובות בעניין חוק הגיוס נמשכו. כדי למנוע התנגשות של ממש, עלינו לקדם במהירות מתווה אפקטיבי ומוסכם לגיוס חרדים. ולא, כפי שנהוג במדינה דמוקרטית וריבונית, עלינו פשוט לאכוף את החוק.