חודש לאחר תחילת המלחמה השתתף שר הביטחון יואב גלנט בדיון מיוחד של ועדת החוץ והביטחון והסביר לנוכחים כי יעד מרכזי של המלחמה הוא שארגון חמאס "יחדל מלהתקיים כמסגרת צבאית ושלטונית בעזה".
לצערי הרב, בעוד במשימת מיטוט המסגרת הצבאית של חמאס, קצר צה"ל הישגים מרשימים, הרי במשימת מיטוט השלטון האזרחי של ארגון הטרור, נחלה ישראל כישלון חרוץ. הכישלון הזה רובץ בראש ובראשונה לפתחו של קבינט המלחמה, ומעל כולם זהו כישלון שרשום על שמו של שר הביטחון.
מאז שצה"ל דילל כוחות בצפון הרצועה, בתמיכתו של גלנט, קרו שני דברים: ראשית, בחלקים מצפון הרצועה שורר עתה כאוס מוחלט שפוגע קשות בתדמיתה של ישראל. כאשר עזתים התנפלו על משאיות הסיוע בעזה, ועשרות מהם נהרגו מהדוחק או מדריסה על ידי נהגי המשאיות, וכמה מהם נורו כאשר התקרבו לכוחות צה"ל, הדבר הסב נזק רב לישראל בזירה הבינלאומית.
שנית, באזורים בצפון הרצועה שבהם יש מידה של שליטה אזרחית, מדובר בשלטון חמאס. זכורים הסרטונים שבהם נראו שוטרי חמאס כשהם נכנסים לערים בצפון הרצועה ומחזירים את השליטה על התושבים. קצין בכיר שמוצב בזירת הלחימה בח'אן יונס ושעמו שוחחתי לאחרונה, אמר לי את הדברים הבאים: "אנחנו הורגים עשרות מחבלים בכל יום, אבל מי שמטפל עכשיו בחלוקת המים אומנם לא לובש מדים, אבל הוא איש של חמאס. ולכן בכל מקום בח'אן יונס שבו אין כאוס מוחלט, יש שליטה אזרחית של הארגון. גם אם נהרוג אלף מחבלים נוספים, חמאס ימשיך לשלוט פה".
"מה אתה מציע לעשות?", שאלתי, והקצין השיב: "אנחנו צריכים לשלוט בחלוקת המים". "למה זה לא קורה?", הקשיתי. "הקצין באוגדה שמונה לטפל באוכלוסייה האזרחית, יושב באפס מעשה כי הוא לא מקבל אישור מהדרגים הגבוהים לטפל בצרכים האזרחיים של התושבים", השיב.
לפני כחודש "נודע במפתיע" לשר הביטחון כי 60% מהסיוע ההומניטרי מגיע לידי חמאס. אז עלה במוחו של גלנט רעיון גאוני: הבה נעשה פיילוט מקורי בשכונת זייתון! הסיוע ההומניטרי יועבר ישירות ל"סוחרים מקומיים" שיחלקו את המזון והתרופות לתושבים, וכדי לוודא שהארגון לא ישתלט בכוח על הסיוע, ישראל תאפשר לכוחות חמושים שאינם שייכים לארגון הטרור, להגן על הסוחרים הללו. על פנטזיה כל כך דמיונית אפילו דיסני לא היו חושבים. לשר הביטחון כנראה עדיין לא נודע כי הכוחות החמושים היחידים ברצועת עזה הם כנופיות פשע שרובן ככולן משתפות פעולה עם חמאס ושחלקן אף השתתפו בטבח 7 באוקטובר ומחזיקות בחלק מהחטופים בידן.
חודש חלף עבר לו, ובאופן מפתיע לא נמצא אף סוחר עזתי שמוכן לחלק את הסיוע ואף כנופיית פשע שתשמור עליו. רוב הסיוע ההומניטרי ממשיך להגיע לידי הארגון. וכך, ישראל עומדת מול ביקורת בינלאומית גוברת והולכת משום שרק חלק קטן מהמזון שנכנס לרצועה מגיע לידי אוכלוסייה האזרחית, ואילו חמאס משקם בהדרגה את שלטונו האזרחי, כולל בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל.
אני בטוח ששר הביטחון צפה בסרטונים שבהם רואים את פעילי הארגון משתלטים על כל משאיות הסיוע שנכנסות דרך רפיח, אבל הוא כנראה עדיין לא הבין שמי ששולט בחלוקת הסיוע ההומניטרי הוא מי ששולט (ושישלוט) אזרחית ברצועה. גלנט אפילו לא הורה להפסיק את הכנסת הסיוע ההומניטרי ממצרים, אף על פי שכל המזון והתרופות שנכנסים משם מגיעים ישירות לארגון הטרור.
מכיוון שחמאס ממשיך להשתלט על הסיוע ולמנוע אותו מהתושבים, אומות העולם – בראשן ידידתנו הגדולה ארה"ב שמאז תחילת המלחמה העבירה לנו כמויות עצומות של נשק – אינן יכולות לשאת עוד את המחדל, והן רואות בישראל אחראית למצב, היות שיש לה שליטה צבאית (פחות או יותר) ברוב חלקי הרצועה. לכן החלה ארה"ב להצניח סיוע מהאוויר, ולאחרונה הורה הנשיא ביידן על הקמת רציף ימי שדרכו יעבירו האמריקאים סיוע הומניטרי לרצועה.
הפתרון: ממשל צבאי זמני
שר הביטחון ערך השבוע סיור כדי לבחון מקרוב את ההכנות המתבצעות לקראת הקמת הרציף הימי. גלנט הסביר כי הסיוע הימי יסייע להשיג את מיטוט שלטון חמאס. איך סיוע שייכנס דרך הנמל ולא דרך המעברים, ישנה במשהו את תמונת המלחמה? לגלנט הפתרונים. וזה רק ממשיך ומידרדר, כי הנשיא ביידן הודיע שישראל היא שתאבטח את הנמל.
זו אפוא התוכנית שקבינט המלחמה הסכים לה: חיילי צה"ל יאבטחו את הנמל האמריקאי, וכך ישמשו ברווזים במטווח לתקיפות של חמאס ושל ארגוני טרור אחרים ברצועה; אין גורם אמריקאי או ישראלי שיקבל את משלוחי הסיוע ויחלק אותם לתושבים, כלומר האספקה תמשיך להגיע רובה ככולה לידי כוחות חמאס, אבל הפעם בליווי אבטחה ישראלית; המוני תושבים יתנפלו על הנמל האמריקאי בזמן פריקת הסחורה, ותמונות של חיילים ישראלים יורים בעזתים רעבים ישודרו מדי יום ביומו בתקשורת העולמית, מה שלבטח ישפר את תדמיתנו בעולם. נראה שהקו־פרודוקציה "נמל אמריקאי, אבטחה ישראלית, סיוע הומניטרי לחמאס" תהיה מועמדת חזקה לזכייה בתחרות התוכנית האווילית ביותר בהיסטוריה האזורית.
התוכניות ההזויות של "סוחרים מקומיים עם הגנה של כוחות חמושים שאינם חמאס" ושל "נמל אמריקאי עם אבטחה ישראלית" הן ניסיון לברוח מהפתרון האלמנטרי למצב ברצועה – הקמת ממשל צבאי זמני. במקביל, ישראל צריכה לפתוח במו"מ עם ארה"ב ועם מדינות ערב המתונות, בהשתתפות הרשות הפלסטינית, על הגורם השלטוני שאליו תועבר השליטה האזרחית ברצועה בסופו של דבר (השליטה הביטחונית ברצועה צריכה להישאר בידיים של צה"ל לעתיד הנראה לעין, כמו ביו"ש).
מי שלא אוהב את המונח "ממשל צבאי זמני" יכול לאמץ את המונח "ממשל הומניטרי" שטבע גדעון סער, אבל בסופו של יום ישראל חייבת להשתלט על חלוקת הסיוע ועל השלטון האזרחי. נכון, זה לא פתרון "טוב", אבל אין פתרון טוב ממנו. מדינה שכובשת שטח אחראית לאוכלוסייה האזרחית בשטח הכבוש. כך מורה הדין הבינלאומי וכך מורה גם ההיגיון הפשוט. הניסיונות של ישראל להתחמק מאחריות זו רק מסבכים אותה בתוכניות גרועות ובמציאות גרועה עוד יותר.
כרגע יש רק שני גורמים שיכולים לחלק את הסיוע ההומניטרי ולשלוט שלטון אזרחי ברצועה – ישראל או חמאס. וכל עוד אנחנו לא לוקחים את האחריות לחלוקת הסיוע ולשליטה האזרחית, אנחנו מפקירים זאת לידי חמאס. אם ישראל תקים ממשל צבאי זמני שייקח על עצמו את חלוקת הסיוע ההומניטרי, לא יהיה שום צורך בהקמת נמל אמריקאי בעזה. ארה"ב ומדינות אחרות יוכלו לשלוח סיוע הומניטרי לנמל אשדוד, צה"ל יבדוק את מה שנשלח, יכניס את הסחורות לרצועה ויחלק בעצמו את המזון והתרופות לתושבים. בדרך זו יגיע כל הסיוע לתושבים, וחשוב לא פחות, לא יגיע לידי כוחות חמאס הנלחמים בחיילינו. הממשל הצבאי הזמני גם ייקח אחריות על תשתיות אזרחיות שמסמלות שלטון, כמו חשמל, מים וביוב. כך אפשר יהיה לסייע לתושבי הרצועה, ובמקביל למוטט את השליטה האזרחית של חמאס.
הקמת ממשל צבאי זמני היא מבצע לא פשוט, אבל צה"ל בהחלט מסוגל לעשות זאת. וכפי שברור שישראל חייבת למוטט את המסגרת הצבאית של חמאס, כך ברור שמיטוט השלטון האזרחי הוא חשוב לא פחות. מצער שגלנט שציין את מיטוט השלטון האזרחי כמטרה מרכזית של המלחמה עוד בתחילתה, לא מבין איך להשיג מטרה זו גם לאחר חמישה חודשי לחימה.
משום מה כל אלו שאומרים, ובצדק, שביבי הוא הראש והוא אחראי, ותובעים ממנו הכרה באחריותו למחדל, שוכחים לתבוע את אותה אחריות מהשר גלנט. עד כמה שידוע לי, בדומה לנתניהו גם גלנט לא בא ואמר "אני אחראי על הצבא, ולכן אני נושא באחריות למחדל 7 באוקטובר". למרבה הפלא כל אלה שמתרעמים על בריחתו של נתניהו מאחריותו למחדל, לא אומרים מילה בגנותו של גלנט שעושה את אותו הדבר. תמהני אם ייתכן שאלו הממקדים את ביקורתם בנתניהו תוך שהם מתעלמים מאחריותו של גלנט, עושים זאת ממניעים פוליטיים ולא ממניעים ענייניים.
בשורה התחתונה, גלנט הוא מהאשמים העיקריים במחדל 7 באוקטובר, ועל כך הוא מוסיף תפקוד לקוי ביותר בניהול המערכה למיטוט השלטון האזרחי של חמאס ברצועה.