גילוי נאות: הכרתי את השופט סלים ג'ובראן באופן אישי. שכן, בני, ד"ר מתן גוטמן, היה מתמחה שלו בבית המשפט העליון, וגם עוזרו המשפטי לאחר מכן. זכיתי להכיר אדם נעים הליכות וטוב לב, "מענטש" אמיתי עם חוש הומור בריא.
בשנת 2012 השופט סלים ג'ובראן, שהלך לעולמו לפני כשבועיים, נמנע מלשיר את ההמנון הלאומי "התקווה" במהלך טקס השבעתו של השופט אשר גרוניס לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. השופט ג'ובראן כמובן עמד וכיבד את המעמד. אולם מצלמות הטלוויזיה שחלפו על פניו חשפו כי אינו שר את מילות ההמנון הלאומי.
קם קול זעקה. פורסמו תגובות נזעמות מקרב חברי כנסת מהימין, שחלקם קראו להדחתו מתפקידו. לצד זאת, חברי כנסת אחרים טענו שאין כל היגיון בדרישה מאזרח ערבי לשיר את המילים "נפש יהודי הומייה". פורסם שאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח מסר לשופט ג'ובראן, שבו הבהיר שהוא מבין את עמדתו העקרונית.
הסיפור האָנֶקְדּוֹטָלִי הזה מלמד על תרומתו החשובה של השופט ג'ובראן לעיצוב הסיפור הישראלי - מדינה שהתחייבה מיד עם הקמתה במגילת העצמאות לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין. התחייבות שלא תמיד ממומשת הלכה למעשה.
שוויון זכויות מחייב סובלנות וקבלת האחר על ידי חברת הרוב. חברה המבקשת לכבד את המיעוט ולהעניק לו זכויות, חייבת לכבד את הקשיים והמורכבות של חיים כאזרח ערבי במדינה יהודית. ההבנה שלא ניתן לדרוש מאזרח ערבי נאמן, שהגיע לדרגת השיפוט הגבוהה ביותר, לשיר "נפש יהודי הומייה", היא תובנה חשובה שהנחיל השופט ג'ובראן לחברה הישראלית.
בצדק רב כתב שופט בית המשפט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין: "השופט סלים ג'ובראן הוא סמל לערבי גאה בערביותו, נוצרי גאה במסורתו, ישראלי גאה בישראליותו ושופט גאה בתרומתו לעשיית הצדק במדינת ישראל".
השופט ג'ובראן היה השופט הערבי הראשון שמונה לכהונה בבית המשפט העליון במינוי של קבע, והראשון ששימש כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. מסלול חייו מוכיח את התגשמות מגילת העצמאות והסיפור הישראלי. כל בני משפחתו של השופט ג'ובראן הם פורצי דרך. בתו ראניה, עורכת דין, הייתה הערבייה הישראלית הראשונה שהשלימה קורס צוערים במשרד החוץ הישראלי, ושימשה כדיפלומטית מטעם ישראל. בנו אסעד היה הדייל הערבי הראשון באל־על ולאחר מכן חבר הדירקטוריון הערבי הראשון בחברת החשמל. משפחה ג'ובראן סללה את הדרך לרבים אחרים, והיא עדות להגשמת עקרון השוויון ולתרומה החשובה של החברה הערבית למדינת ישראל.
# # #
לצד סיפורו האישי יוצא הדופן של השופט ג'ובראן, הוא היה גם שופט חריף ומשפטן מבריק, שעשה את כל הדרך מבית משפט השלום עד לתפקיד המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. הוא התמחה במשפט פלילי וישב בראש ההרכב שדחה את ערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב על הרשעתו באונס. הוא ישב בראש ההרכב בערעור של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, והוא סבר בדעת מיעוט, מול ארבעה מבין חמשת חברי ההרכב, שיש להותיר את ההרשעה של אולמרט בקבלת שוחד בהיקף חצי מיליון שקל ב"פרשת הולילנד".
בנוסף, השופט ג'ובראן קבע כי יחסי מין שהחלו בהסכמה יכולים להפוך לאונס, אם האישה נסוגה מהסכמתה. כמו כן, הכריע בסוגיה אם עובר יכול להיחשב "אדם" חי, לצורך השאלה: האם ניתן להרשיע אדם בכך שגרם מוות ברשלנות בעקבות תאונת דרכים שבה הייתה מעורבת אישה בהריון, שכתוצאה מהתאונה עברה הפלה והעובר מת?
השופט ג'ובראן קידש את עקרון השוויון בפסיקותיו, ולא חשש להיוותר בדעת מיעוט מהדהדת. כך, למשל, תמך בעתירה שדרשה לפסול את התיקון לחוק היסוד שהעלה את אחוז החסימה בבחירות לכנסת, והביע חשש ממשי שהשינוי יוביל לפגיעה בייצוג של האוכלוסייה הערבית. במקרה אחר הוא תמך בעתירה שדרשה לבטל את החוק המוחק את העונשים ואת ההליכים המשפטיים בגין עבירות הקשורות לתוכנית ההתנתקות. השופט ג'ובראן כתב כי חוק זה, "אף שנועד הוא להיטיב ולפייס, עלול ליצור פילוג ותחושה של איפה ואיפה, מקום בו אחד מובחן מחברו רק על בסיס אמונותיו".
החברה הישראלית תחסר מאוד את השופט ג'ובראן. זו הזדמנות לומר לו תודה גדולה על תרומתו לחברה הישראלית ועל סיפור חייו יוצא הדופן. מורשתו היא השוויון ודו־הקיום בין יהודים לערבים. במותו ציווה לנו את השוויון.

[email protected]