פוסט ברשת שהגיע אליי לאחרונה הסביר נרגשות שגדי איזנקוט נרתם להוצאת המדינה מתחתית הבור שאליו נקלענו, ומנסה להכניס שפיות לממשלה ההזויה, בהתאם לערכים שהם לטובת המדינה. אינני יודעת מדוע דווקא הפוסט הנאור הזה הוריד לי את האסימון. אולי בגלל הטון היהיר והמתנשא שלו. שכן, הוא הבהיר לי שמספר לא מבוטל מבין אנשי ה"מחאה" ותומכיה (לא בטוח שגם מנהיגיה) באמת מאמינים שהם חברים או תומכים באיזו מחתרת, הנלחמת בגבורה עילאית נגד ממשלה פושעת וחשוכה, ונגד הרודן הפאשיסטי־הנאצי־המושחת העומד בראשה.
יתרה מזאת, ה"מוחים" וחלק מתומכיהם מדמיינים לעצמם שהם גיבורים ממש. לא רק מכיוון שהם זיהו את הסכנה החמורה והמיידית למדינה, שמאיימת עלינו כביכול מצד הממשלה והעומד בראשה, אלא גם כי הם, ממש כמו הפרטיזנים, קיבלו על עצמם באומץ חריג למגר אותה. גבורתם מצדיקה בעיניהם את היותם קאסטה עליונה, מורמת מעם. קאסטה זו פטורה בעיניהם מחוקי המדינה. הללו חלים רק על בני המעמדות האחרים.
מנהיגי הקאסטה בשעת מלחמה קוראים לערוך בחירות (בשם האחדות, כמובן). זאת, בעוד חיילינו מחרפים נפשם בהגנה עלינו ובזמן שמתחוללת נגדנו מתקפה בינלאומית, שאינה מבחינה בין אלה בינינו שחושבים "נכון" ואלה שלא. יתר על כן, סגולותיהם כחברי הקאסטה מקנות להם בעיני רבים מחבריה ותומכיה את הזכות, את הסמכות, את היכולת ואת הכישרון לנהל את המדינה - על כל רשויותיה ומוסדותיה.
סגולות אלו גם מקנות להם, בעיניהם, את הזכות והחובה לפקח ולרסן את תושבי המדינה העיוורים והמסוכנים, שאסור לאפשר להם להחליט מי ייצג אותם וכיצד, ובעיקר מה טוב ונכון להם ולמדינה.
לפרטיזנים המוחים נוח להתעלם מעובדות "זניחות" שמגחיכות את הנרטיב, שלפיו הם מיעוט נרדף הנלחם בגבורה למען כולנו. הם, למשל, מתעלמים מכך שמערכת אכיפת החוק מנהלת משפט פלילי נגד אותו עריץ נורא, בעוד הוא אינו יכול למנוע או להפסיק אותו, אפילו לא בעת מלחמה. גם ה"תקלות" של הפרקליטות והמשטרה שנחשפות במהלך המשפט, כמו עינוי עדים, שקרים, הסתרת ראיות, ריגול בלתי חוקי נגד אזרחים ועוד ועוד, ואפילו המלצתו של בית המשפט לפרקליטות לסגת מן האישום בשוחד - אינן מבלבלות את המוחים. שכן, כל אלה הם בבחינת זוטות לעומת גודל משימתם להגן עלינו מפני העריץ וממשלתו.
נוח לחברי הרזיסטנס להתעלם מן היחס הסלחני במיוחד שהם זוכים לו, הן מצד המשטרה ה"פאשיסטית" שבה הם נלחמים והן מצד רשויות האכיפה כלפי התפרעותם במרחב הציבורי, ובכללה חסימה והצתה של עורקי תחבורה ראשיים ופגיעה בחופש התנועה של נבחרי ציבור. אלו מעשים שאילו היו מבצעים אותם בני הקאסטות הנחותות, הם היו צפויים בגינם לעונשי מאסר ארוכים.
גם נוח להם להתעלם מכך שבין מנהיגיהם כל מיני "לשעברים", שקראו לסרבנות, שכמה מהם הסבירו מעל במות ציבוריות בארץ ובחו"ל שישראל היא מדינת אפרטהייד ושאילו היו ערבים, הם היו מצטרפים לחמאס. כמו כן, הם רואים בנציגים נבחרים של ציבור לוחמים שנלחם עכשיו בעזה בגבורה אמיתית – טרוריסטים.
גם המימון הכבד שמקבלת תנועת הרזיסטנס שלהם, ללא הפרעה מצד ה"פאשיסטים" שנגדם היא נאבקת, וגם הגיבוי והעידוד הבלתי פוסקים שהם מקבלים מהתקשורת, שחלקה אף ממומנת על ידי אותו שלטון עריץ כביכול, אינם פוגעים בדימוי העצמי שלהם של גבורה, או גורמים להם להטיל ספק בנחיצותה.
השקפה שלטת
אז זהו, עד כאן. לא, אינכם מיעוט נרדף שנלחם בגבורה באיזה שלטון של רוב אכזרי ומדכא. אתם מיעוט, שמנסה לכפות את רצונו על הרוב באמצעות מערכות רבות בעלות כוח במדינה שנמצאות בשליטה שלכם ובשליטת אלה החושבים במידה רבה כמוכם. מערכות אלו חונקות זה זמן רב את השלטון הנבחר, ומונעות ממנו במקרים רבים לממש את מדיניותו. כמעט כל מערכת שאתם ובעלי הדעות הדומות לשלכם שולטים בה – בפקידות הגבוהה, באקדמיה, במערכת המשפט, במוסדות התרבות והאומנות, בתקשורת המרכזית, במכוני מחקר, ואחרי 7 באוקטובר התברר שגם בדרגים הגבוהים של מערכת הביטחון – הפכתם למשובטת על פי השקפת עולמכם.
השקפה זו לא רק שאינה זוכה לתמיכה דמוקרטית של רוב העם, אלא גם מתאפיינת בחוסר נכונות לקבל ביקורת, ברדיפה, או בהכפשה או השתקה של מי שיש לו דעה אחרת משלכם, ובאחידות מחשבה, שלא אחת אינה מתכתבת עם המציאות, ושאת המחיר היקר שהיא גובה כולנו נאלצים לשלם.
כמו כן, אין בדעותיכם ובהתנהלותכם הצדקה להתנשאותכם ולפטרוניותכם המתחסדת. אין הצדקה לכך שאתם מחילים את חוקי המדינה פרסונלית רק על אלה שאתם רוצים, אך אינכם מחילים אותם על חלק מחברי הקאסטה שלכם. אין הצדקה לכך שחלקכם פוטרים את עצמם מן הכללים הדמוקרטיים הבסיסיים, כמו כיבוד חוקי הכנסת, כיבוד תוצאות הבחירות והכרה בריבונות העם באמצעות נציגיו בכנסת וברשות המבצעת.
על אחת כמה וכמה אין הצדקה לפטור שנתתם לעצמכם מחשבון נפש על השקפותיכם, שמתנפצות לנגד עינינו. שכן, דווקא הדעות שבהן אתם נלחמים בחירוף נפש פרי דמיונכם הוכחו כתואמות את המציאות. בעלי דעות אלה הזהירו מפני הסכנה האיראנית, מפני השלכות הצעדים המסוכנים שהובלתם כמו הסכמי אוסלו, שכללו הכנסת רוצחים אנטישמים מתוניס ללב הארץ וחימושם. כמו הבריחה מלבנון, שאפשרה את התבססות חיזבאללה שם, כמו ההתנתקות מרצועת עזה, כמו הפיכת הצבא לצבא קטן וחכם, כמו ההגבלות שהטילה מערכת המשפט על חיילי צה"ל – וכמו רעיונות של הכלה ולא ניצחון ומדינת כל אזרחיה.
מעל הכל, הזויה ביותר היא ההתעלמות מן האזהרות בדבר הסכנה הקיומית לכולנו, שמהווה מערבולת השנאה חסרת הבלמים, שחלק מאנשי המחאה מתדלקים את עצמם בה בהמצאות על הרוע הצרוף המדומיין שיש כביכול להילחם בו. זו מערבולת שיוצרת מצג של חולשת החברה הישראלית, חולשה שמלהיטה את היצרים הרצחניים של אויבינו.