אתמול אמר השופט ברעם במשפט נתניהו: “איך הדבר קשור לעניינו? מדוע קראתם לו?”. אלה מילים שאומרות בבת אחת הכל על כל כך הרבה ממה שקורה סביבנו כרגע. השופט התייחס לעדות דיסקין, ראש השב”כ לשעבר, שהקטגורים, אשר מנסים ללא כל הצלחה להרשיע את נתניהו, הביאו אותו לבית המשפט. השופט לא הבין מדוע כוחות התביעה הביאו את דיסקין, אשר כמו כל עדי התביעה, גם הוא מתפורר ברגע בידי עו”ד חדד, הסנגור של נתניהו, והופך לעוד עד שמזכה את נתניהו.
החרדים לא יודו בזה, אבל הכסף לישיבות הוא לא מוקד משבר הגיוס | חיים רמון
ההליך המשפטי הזה, שלא מפסיק להתקיים, ממשיך להחריד את כל מי שאמת או חופש יקרים לו. לא את כולם, רק את אלה שמקשיבים לו. לכן אנשים רבים עושים את הדבר היחיד שהם יכולים לעשות כדי לדבוק באמונתם שנתניהו שטן כי הוא אשם בקבלת סיגר: הם לא מקשיבים למשפט ואוטמים את עצמם לעובדות.
אבל מעבר לנושאי עשיית צדק במשפט, ומעבר לאימת חיים בצל פרקליטות שמעוותת עובדות כדי להאשים בני אדם, המילים שאמר השופט ברעם במשפט נתניהו אתמול מסמלות שאלה גדולה הרבה יותר שעלינו לשאול על כל דבר: “מה זה שייך לעניינו?”. עניינו הוא אחד: כניעה ללא תנאי של חמאס והחזרת החטופים. לא חצי כניעה של חמאס, ולא רק החזרת חטופים, בלי האות ה’ לפני המילה חטופים. אם זה מה שיקרה, אנחנו באותו מצב. עם אותו כאב בלתי פוסק בלב.
עניינו הוא גם עוד דבר, אשר נראה שממשלת ישראל מטפלת בו: מניעת אסון גדול ביוזמת איראן. כל השאר אינו העניין כרגע. הפגנות למען בחירות לפני המועד בוודאי אינן העניין כרגע. כי את המשימות העיקריות עלינו לעשות בעולם שישראל והישראלים לא הכירו עד כה. לכן העיקר הוא שנהיה מאוחדים, ונשאיר את מה שאיננו העיקר בצד.
כמו ישראלים רבים, גם אני שואל את עצמי: האם יש עדיין בני אדם הגונים בעולם? או אולי גרוע יותר: הייתכן שהאנשים ההגונים הם המסוכנים מכל לחופש ולחיי אדם? אחרי ההצבעה באו”ם, שבה ארצות הברית לא הטילה וטו על החלטה שפירושה הצלת חמאס אני תוהה: איך יכול להיות שארצות הברית לא עוצרת את הצלת חמאס? מדוע מדינות תרבות כגון בריטניה וצרפת הצביעו בעד הצעה שגואלת את חמאס מכליה? האם אין למנהיגי הארצות האלה לב? אי אפשר להבין.
כדי להצדיק את הפקרת ישראל לכוחות הרשע, העולם המערבי מספר לעצמו סיפורים, כגון כיבוש ישראלי בעזה, למרות שאין כיבוש ישראלי בעזה. למרות שברור שהסיבה להתקפת חמאס הפעם, ולכל ירי הטילים בעבר, היא הרצון של חמאס להשמיד את ישראל ותושביה היהודים.
בעולם השקרים עפים כל מיני מספרים באוויר, ובהם מככב מספר: 30 אלף. איש לא מזכיר שבתוך המספר הזה, בערך חצי הם טרוריסטים שנהרגו, ברוך השם. רבים יותר נכנעו, והם חיים. נכון שבמלחמה שפרצה באשמת חמאס נהרגו גם ילדים, נשים ואולי גם מי שבסתר לבם שונאים את חמאס ואפילו אוהבים את היהודים, וזה חבל.
עם זאת, כאשר אוסרים על ישראל להתקיף את המחבואים האחרונים של הטרוריסטים, שוכחים להזכיר שלאזרחים בשטח רפיח בעצם יש מקלט די בטוח מהמלחמה לא רחוק משם. אם הם רק יעברו את הגבול לשטח מצרים, הם יהיו בטוחים וגם יקבלו את האספקה שהם זקוקים לה.
העובדה הזו ידועה לכולם. אבל הספיקה הערה של המצרים: “אין כניסה לפלסטינים!” כדי שהרעיון הזה ירד מן הפרק. האשמה לסבל של אותם פלסטינים שאינם, לכאורה, חברים בארגוני הטרור חזרה להיות מופנית רק לצד הישראלי.
כאשר אוקראינה הותקפה, אירופה כולה קלטה פליטים מאוקראינה. האירופאים קלטו את האוקראינים באהבה. הגבול הפולני היה דלת פתוחה למבקשים מפלט מהמלחמה, פולנים נסעו במכונית הפרטית שלהם אל הגבול ואספו פליטים אליהם. גם שאר מדינות אירופה קלטו את האוקראינים.
לגבי הפלסטינים - איש במדינות ערב לא מוכן לקלוט אותם, אפילו זמנית, ולהקל את סבלם, אבל כולם מגנים את ישראל ומפריעים לישראל להשיג את מה שיסיים את קשיי הפלסטינים: כניעה ללא תנאי של חמאס ושחרור כל החטופים. זה עניינו. זה העיקר.
הטרוריסטים של חמאס לא מתרשמים מסבל הפלסטינים. שמעתי אחד ממנהיגי הטרוריסטים אומר שצריך להקריב הרבה בני אדם כדי להשיג את המטרה, והוא הביא דוגמאות: הרוסים הקריבו 20 מיליון בני אדם כדי לנצח את הנאצים. הוא רק שכח שהנאצים הם חמאס. זה עניינו. זה העיקר.