מדינת ישראל משולה כעת לאנייה השטה בלב ים בזמן סערה קשה שעלולה להטביעה למצולות. בהגה אוחזים שלושה קברניטים, הכבויים בנפשם ומוּנעים מנקמה ומהצלת כבודם מחמת המהלומה הקשה שהביאו על אזרחי המדינה בשבת השחורה.
גנץ ואיזנקוט רצו לתקוף מיידית בטהרן: הדרמה הלילית בקבינט נחשפת
שחרור החטופים הפך למחלוקת כואבת: איך זה קרה לנו?
הם מחליטים את החלטותיהם בלי להביא בחשבון כלל את התוצאות הקשות ואת המשמעויות. הם מחליטים מהבטן ולא מהראש, והכל ללא בדל של אחריות. בראש הקברניטים עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמניעים אותו שיקולי הישרדות פוליטיים - ולא שיקולי ביטחון המדינה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
הקברניט השני הוא שר הביטחון יואב גלנט, שמאז תחילת המלחמה מתפקד במציאות מדומה, ואיבד באופן מוחלט את הרציונל ואת ההבנה של המציאות האמיתית - שבה הוא נתון. הוא מפזר איומים לכל עבר, מאמירות כמו "מיטוט החמאס באופן מוחלט" ועד "החזרת לבנון לתקופת האבן". הוא מזהיר את איראן מפנינו על תגובה ממשית בעקבות שיגור של 330 טילי שיוט, טילים בליסטיים ומאות כטב״מים של משמרות המהפכה לעבר שטחינו. נראה כי גלנט מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה - החלטותיו הן סכנה למדינת ישראל.
מיהו הקברניט השלישי? הרמטכ״ל, הרצי הלוי. הוא מושך בחוטים את אלו שמעליו כבובות בהצגת ילדים - ועושה מה שעולה בדעתו. כאמור, בימים אלו, אין למדינת ישראל מנהיג אחראי ובעל שיעור קומה היכול להוביל את המדינה ואת אזרחיה אל חוף מבטחים. השלושה, אוחזים זה ביד זה בחוזקה כדי להיות תלויים זה בזה, ולא – זה לצד זה.
אליהם הצטרף מר בני גנץ. במקום לתרום ולאזן את השלושה, הוא חבר לקבינט המלחמה ושם הפך בתוך רגע קט לשוליית הקוסם המשרת את אדונו, ראש הממשלה. כעת הארבעה אוחזים בהגה האנייה, ומובילים את אזרחי ישראל לדרך ללא מוצא. הם משולים לפירומנים העלולים להצית אש גדולה במזרח התיכון, שעלולה להתלקח ולהוביל גם למלחמת עולם שלישית. הם מחליטים בלי לתת את דעתם על התוצאות הרות האסון ועל המשמעויות.
גם לאחר חצי שנה של מלחמת התשה בחמאס ובחיזבאללה לא השיג צה"ל את מטרות המלחמה: לא מיטוט חמאס ולא שחרור החטופים. צה״ל מוסיף לדשדש בבוץ, בלי לראות שום אופק לפתרון. במצב חמור זה מחליטה חבורת הקברניטים לפתוח זירה נוספת מול איראן.
אז, במה ניכרים מעשי המציתים? בהחלטתם לפגוע בקונסוליה האיראנית בסוריה, בלי לחשוב על התוצאות הנובעות מכך. גם דרך התגובה של הארבעה על תגובת האיראנים לחיסול הגנרלים שלהם בסוריה – עלולה להצית אש גדולה במזרח התיכון שאנחנו נימצא בטבורה. אמנם, יש לישראל איך להתמודד עם התקפה איראנית לשטחה, בדיוק כפי שנעשה בהצלחה רבה בעזרת האמריקאים והירדנים. אולם, אם תתפתח לחימה אזורית במוקדם או במאוחר - תהא ההתקפה על הקונסוליה האיראנית בסוריה ציון דרך להתפרצותה.
בלחימה האזורית יהיו מאות התקפות מדי יום ביומו על מדינת ישראל. ישוגרו בו־זמנית אלפי טילים, רקטות וכטב"מים ממדינות אויב אחדות, אך למדינת ישראל לא תהא שום יכולת הגנה בפני אלו: לא ביכולת ליירט, ולא בכמות החימושים העומדים לרשותה בשלושה שבועות של לחימה.
אז אמנם יצאנו בשלום מהאירוע הנוכחי, שבו יורטו 330 טילים וכטב"מים ששוגרו לעברינו, אך נזרעו בו הזרעים לקפיצת מדרגה של המלחמה האזורית הבאה שתפרוץ בכל היקפה.
במצב שפוטנציאל ההרס נתון בידי האויב המר ביותר של ישראל - איראן וגרורותיה, יש סבירות גבוהה שיבוא יום וזה יקרה. ההדיוטות בין אזרחי ישראל יגידו כמו שאמרו בעבר: "זה לא קרה אז, למה הפחדתם אותנו?", אך אם זה לא קרה, האם יש ללמוד מכך שזה לא יקרה בעתיד? לכך - עלינו להיות מוכנים.
אין לי ספק שחבורת הקברניטים, שאיבדה כל בדל של אחריות לאומית, תקבל עליה עוד החלטות בדבר תגובה עוצמתית שתביא אותנו לאסון לאומי. להזכירכם, הלוי וגלנט דרשו לפני חצי שנה מראש הממשלה לתקוף בו־בזמן את חמאס בעזה ואת חיזבאללה בלבנון. לו הייתה דרישתם יוצאת אל הפועל, כבר היינו במלחמה אזורית שהייתה מחריבה כל חלקה טובה - ואזורים בארץ היו נראים בדיוק כעיי חורבות ברצועת עזה.
רק מעורבותו של הנשיא ג'ו ביידן יש בה כדי לעצור את הארבעה שחושבים מהבטן ולא מהראש. על כן כל תגובה שלנו על איראן, חשובה ככל שתהיה, צריכה להיות בתיאום מוחלט עם נשיא ארה״ב. יש לבחון בשבע עיניים שתגובה זו לא תגרור אותנו לתגובה נוספת של משמרות המהפכה. זו עלולה להוביל להתפרצות של קרבות בשש זירות במקביל, בהשתתפות חיזבאללה. באופן מוחלט, אנחנו לא מוכנים לכך.
בנוסף גם פגיעה קשה בבסיסי ארה״ב במזרח התיכון עלולה לגרור מלחמת עולם שלישית. גם אם נצליח להכות באיראנים קשה, נספוג מהם גם אנו מכה קשה של הרס נורא ואבֵדות כבדות.
בסופו של דבר, הקברניטים שאיבדו את דרכם ואת עולמם בשל אחריותם ואשמתם במחדל הנורא של התקפת החמאס ב־7 באוקטובר על יישובי עוטף עזה, הם שמובילים את המדינה על פי התהום. החלטותיהם אינן רציונליות ושקולות. הם מוּנעים מתחושת נקם, ורצונם הוא להחזיר את כבודם האבוד. משום כך, הם פועלים ככאלה כי אין להם מה להפסיד עוד, והם עלולים להוביל את ישראל לסוף דרכה.