ידיי רעדו עת ניסחתי חוזר מס' 24־85 מיום 26.3.24 והפניתיו לכל ראשי הערים והמועצות, ובו המלצתנו לאמור: עקב הנסיבות הטרגיות שפקדונו השנה, לא תתקיימנה חגיגות המימונה המרכזיות לא ב"ליל המימונה־תרבחו ותסעדו" ולא למחרת בפארקים או באולמות.

ביידן, נכשלת: הנשיא האמריקאי לא עושה מספיק כדי להיאבק באנטישמיות | דעה
סמוך למתקני האו"ם: עשרות "שמורות טבע" של חיזבאללה בלבנון נחשפות

וזו תהיה השנה הראשונה, מזה 45 שנה, מאז שהח"מ יזם ועומד בראש חגיגות המימונה המסורתיות, שהאירועים המרכזיים מבוטלים. בליל המימונה המרכזי עמד תמיד לידי לברך את עם ישראל בארץ ובתפוצות ידידי מזה עשרות בשנים, מרן הרב ישראל מאיר לאו שליט"א.

השנה, אין מקום לחגיגות, אין איחולי "תרבחו ותסעדו" ואין להשמיע צהלולים. השנה נתאבל על בני עמנו שנטבחו בידי בני עוולה ועל מאות החיילים שנפלו על משמרתם ונחשוב על 133 חטופים וחטופות הנמקים בשבי חמאס במנהרות וסובלים את התופת ונחבק את החיילים שנפצעו במערכה.

נחזור לעבר הרחוק: שני מאמרים דרבנו אותנו לעצב בתכנים ערכיים את המימונה. יהושע ביצור ז"ל מ"מעריב" כתב מאמר תחת הכותרת "חינגה ושמה מימונה", מאמר שהכאיב לנו מאוד, אך היווה אתגר עבורנו לעצב מחדש את תכניה של המימונה במסורת אבותינו. השבתי לו במאמר נגדי ב"מעריב": "מסורת ושמה מימונה".

תקיפה בלבנון (צילום :רשתות ערביות)

עשינו להפיכתה של המימונה כאירוע לאומי, שבו נטלו חלק לא רק נבחרי עם, אלא גם שופטי בית משפט העליון והמחוזי, סופרים ואמנים, אנשי תיאטרון ושחקני טלוויזיה. כל אחד מאלה קיבל גלויה מאיתנו שכותרתה "תרום את חלקך לאחדות העם!".

בגלויה היה אמור לציין את הסכמתו וגם את פרטיו האישיים. עם קבלת הגלויה שלחנו פרטיו למשפחה המארחת, ואילו לאורח שלחנו פרטי המשפחה המארחת. כך הפכנו את ליל המימונה לאירוע שלהערכתנו מספר האורחים והמארחים בו נאמד בשני מיליון איש ואישה.

השנה, נזכור בגעגוע את דבריו של נשיא המדינה יצחק נבון ז"ל שקבע: "המימונה חשפה את פניה היפות של יהדות מרוקו, את ערכיה ואת מידת הכנסת האורחים המאפיינת אותה".

בניגוד לאמור בהגדה של פסח: "כל דיכפין ייתי ויפסח", שהיא אמירה בעלמה, במימונה, לעומת זאת, המצווה היא לפקוד בית שלא הכרת אותו מתמול שלשום. כל שעליך לעשות הוא לברך את בעלי הבית במילים "תרבחו ותסעדו" ולהסב לשולחן התקרובת המסורתית, ולפצוח בשירה ובזמר יחד עם בני המשפחה.

אסור לנו להתייאש. עוד יגיעו ימים טובים ורגועים ונחגוג את המימונה בשמחה ולא בעצב. נסיים בדברי נחמה ועידוד של הנביא ירמיהו: "עוד יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה".

הכותב הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו