אם חשבתם שחווינו אנטישמיות בקמפוסים של מכללות בארה"ב עד עכשיו, תחזיקו חזק - זה רק הולך להחמיר. הגל העוין כלפי ישראל ויהודים ששטף את המכללות היוקרתיות אחרי מתקפות חמאס ב-7 באוקטובר אינו סופה חולפת; מדובר בהוריקן ממשי. משפחות יהודיות מושכות את ילדיהן מהמוסדות היוקרתיים מהר יותר מזה שתוכלו להגיד "שחרור את פלסטין". הן בוחרות בבטיחות על פני יוקרה - מי רוצה שהילד שלו ימצא את עצמו במקום שבו בטוח יותר להיות טרול בטיקטוק מאשר תלמיד יהודי?
השנה אין מקום לחגיגות: עוד יגיעו ימים בהם נשמח לא בכוח | דעה
תקציב הביטחון חייב לגדול, אבל צריך לוודא שהוא יופנה לכיוונים הראויים | דעה
קחו את מירב ובתה אנה כדוגמה. הן כיוונו לאוניברסיטאות יוקרתיות שנותנות תחושה שהגעת רחוק, גם אם רק ביקרתם בחנות הספרים בקמפוס. אך אחרי ה-7 באוקטובר, כשהמלחמה עם חמאס התלקחה, הן ויתרו על החלום של ה"אייבי ליג". "לא חשבתי שאצטרך לשנות את רשימת המכללות הפוטנציאליות על בסיס דאגה לבטיחות התלמידים היהודים," אמרה מירב ל-CNN. "העדיפויות שלנו השתנו באופן משמעותי". למרבה הצער, מירב לא לבד.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
קחו את ליאל לייבוביץ, עיתונאי וסופר, ישראלי שהיגר לארה"ב, וחשב שיש לו עתיד בטוח ב-NYU, עם קביעות ותנאים טובים. אך כאשר ניסה להשתתף בפורום שדן בסכסוך הישראלי-פלסטיני, נאמר לו שהדעות שלו "מחוץ לגבולות הלגיטימיים". לאחר מכן, NYU ביטלה את הקביעות שלו, והוא נאלץ לחשוב מחדש על כל חייו, מה שהוביל אותו לכיוון של זהות יהודית דתית ושמרנית יותר. "אף אחד לא רוצה להיגרר לבית הכנסת כדי לשמוע הרצאות אינסופיות על עליונות לבנה או ספקטרומים של מגדר," הוא כתב במאמרו "אנחנו והם".
אל תיתנו לי להתחיל לדבר אפילו על הכאוס בהרווארד. ברק סלע, חבר ישראלי שלומד השנה בהרווארד, היה אמור ליצור קשרים ולספוג חומר ממרצים בעלי שם עולמי. אבל המלחמה והשלכותיה הפכו את הקמפוס לשדה מוקשים חברתי. סלע, איש שמאל מובהק, אמר שכל שיחה איתו היא "בחירה פעילה להשתתף בדיון על המלחמה". מי רוצה את המעמסה הזו כשמנסים רק לסיים יום של שיעורים וללגום קפה בלי לפתוח בוויכוח?
זה לא רק עניין של חוסר נוחות חברתית. הנושא הזה הופך למסוכן. גייב כהן, עיתונאי ב-CNN, מדבר על משפחות כל כך מפוחדות מהאנטישמיות עד שהן משנות את רשימת המכללות שלהן כדי להימנע מקמפוסים רעילים. כריסטופר רים מחברת Command Education, ייעוץ שעוזר לתלמידים להתקבל לאוניברסיטאות יוקרתיות, אמר שחלק מהלקוחות היהודים שלו מסירים מוסדות כמו קורנל וקולומביה בגלל האנטישמיות. רים הוסיף שחלק מהתלמידים נמנעים גם מ-UPenn, הרווארד, ו-MIT, במיוחד אחרי עדות בקונגרס שבה נשיאי המוסדות התקשו לומר שקריאה לרצח עם נגד יהודים היא נגד חוקי הקמפוס.
מנפרד גרסטנפלד, חוקר ישראלי ותיק, התייחס לנושאים אלו כבר לפני שנים. מחקרו משנת 2008 היה בין הראשונים להתריע על חרמות אקדמיות נגד ישראל. הוא הצביע על כך שהחרמות האלו לעתים הסתתרו מאחורי כיסוי של אנטי-ציונות אך היו למעשה אנטישמיות מסורתית. גרסטנפלד הציע דרכים להיאבק בכך, והדגיש את הצורך בתגובות חזקות ומרכזיות נגד אפליה אקדמית.
במקביל, ירון גמבורג במאמרו ל-INSS מספק תמונה קודרת של מצב האנטישמיות בארה"ב. הוא מדבר על התפשטות תיאוריית הגזע הביקורתית (CRT) ואידיאולוגיות רדיקליות אחרות שכבשו את המוסדות החינוכיים האמריקאיים, והביאו לעלייה באנטישמיות לאחר ה-7 באוקטובר.
אם אנחנו לא נצעק עכשיו, המצב רק ילך ויחמיר. הגיע הזמן להפסיק להתעלם מהבעיה. זה הזמן עבור יהודים, מוסדות קהילתיים, וכל מי שמעריך הגינות ובטיחות בקמפוס להילחם בצורה נחרצת. בואו נקרא תיגר על חבר הסגל באוניברסיטאות שמספקים הצהרות חצי-לבביות כדי להילחם בשנאה. בואו נוודא שהילדים שלנו יוכלו ללמוד באוניברסיטה מבלי לחשוש מהפגנה אלימה. אם יש לכם קול, השתמשו בו. אם יש לכם השפעה, השתמשו בה.
אם מוסדות אקדמיים אמריקאים ימשיכו להיכשל בהתמודדות עם אנטישמיות בקמפוסים, אולי הגיע הזמן להחיות את ההיסטוריה שלנו. בתחילת המאה ה-20, אוניברסיטאות כמו הרווארד, ייל, וקולומביה הגבילו את מספר התלמידים היהודים שהתקבלו. הם למעשה סגרו את הדלת בפני יהודים שחיפשו חינוך והזדמנות להצליח. מה עשו היהודים בתגובה? הם בנו מוסדות משלהם והמשיכו לשגשג, אפילו מול האפליה.
אם המוסדות המובילים ימשיכו לעצום עין מול אנטישמיות, למה שלא ניצור מוסדות אקדמיים חופשיים מהדעות הקדומות והגזענות שמאפיינות את המוסדות הללו? זו החלטה נועזת, אבל אם הבחירה היא בין לסכן את ילדינו או ליצור מוסדות חדשים שמכבדים ומגנים עליהם, האופציה השנייה היא הבחירה הנכונה. היהודים תמיד הצליחו כאשר נאלצו ליצור את המקום שלהם. בואו נפסיק לנסות להשתלב במערכת שלא רוצה אותנו, וניצור אחת שכן.
כי כשמדובר בבטיחות ובחינוך של הילדים שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתפשר על פחות.
הכותב הוא העורך הראשי של הג׳רוזלם פוסט