בחודשיים האחרונים חזרה סוגיית גיוס החרדים לצה"ל, שמלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה, להוות מוקד למחלוקת בחברה הישראלית. גיוסם של בני הישיבות החרדים נועד לשרת שתי מטרות מרכזיות: נשיאה שווה בנטל ושילובם בשוק התעסוקה. מאז ה-7 באוקטובר, ובפרט לאחר הודעת צה"ל כי הוא זקוק בדחיפות לתוספת של לא פחות מ-7,000 חיילים, חשיבות השוויון בנטל הביטחוני ברורה.
בה בעת, גם שילוב החרדים בתעסוקה הינו בעל חשיבות קריטית למדינת ישראל, אך חשוב לזכור כי שילוב הגברים החרדים בכוח העבודה עובר לא רק דרך גיוסם לצבא, אלא מתחיל עוד הרבה קודם לכן - במערכת החינוך. אחוז הגברים המועסקים בחברה החרדית נמוך בהרבה מהמקובל באוכלוסייה הכללית: שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בכוח העבודה נע סביב 55% לעומת כמעט 90% בקרב גברים יהודים שאינם חרדים.
רמת ההכנסה של העובדים החרדים עומדת על פחות משני שליש (!) מהשכר הממוצע במשק, הן בשל המספר הנמוך של שעות העבודה והן בשל הכנסה נמוכה לשעת עבודה. מיעוט החרדים העובדים פוגע ביכולת של המשק הישראלי להגיע למיצוי כוח העבודה שלו, דבר שגורר פגיעה מתמשכת בכלכלה. נתון זה משפיע לרעה על ממדי העוני ואי השוויון ומגדיל את ההוצאה הממשלתית על תשלומי ההעברה.
בשל הגידול המהיר של המגזר החרדי בהשוואה ליתר האוכלוסייה, התעסוקה בחברה החרדית היא בעיית המאקרו המשמעותית ביותר לעתידה של כלכלת ישראל. היא מאיימת לא רק על רווחתה של החברה החרדית אלא על שגשוגו של המשק הישראלי כולו בעשורים הקרובים. כדי להגדיל את שיעור החרדים העובדים, מה שנדרש הוא לא רק שירות צבאי לאחר גיל 18, אלא גם, ואולי בעיקר, מה שאמור לקרות לפני שהם מגיעים לגיל זה: לימודי ליבה.
ללא לימודי ליבה בבתי הספר החרדים, ובעיקר המקצועות מתמטיקה ואנגלית, הצעירים החרדים שיסיימו את חוק לימודיהם יתקשו להשתלב בתעסוקה, ובפרט בתחומי עיסוק שמבטיחים הכנסה גבוהה. דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם לפני שנים מעטות הציג תמונה עגומה של היקף לימודי הליבה במערכת החינוך החרדית. המבקר מצא כי רק 44% מתלמידי המגזר החרדי לומדים לימודי ליבה.
בהמשך הדרך, רק 3% מהבנים החרדים זכאים לתעודת בגרות, לעומת 68% באוכלוסייה הכללית ו-79% בציבור היהודי שאינו חרדי. ומול הנתונים העגומים הללו פועל כיום משרד החינוך להגדלת התקציב של מוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה. בכך הוא מסיר את התמריץ הכלכלי לשילוב לימודי ליבה בבתי ספר חרדיים.
גם הפיקוח על קיום לימודי ליבה במגזר החרדי כמעט ולא קיים, כך שאפילו השיעור החלקי של לימודי ליבה אליו מחויבים המוסדות החרדיים אינו נלמד במלואו. בנוסף, צמיחתם הרגעית של הממ"חים (בתי ספר ממלכתיים חרדים), שהיו בכוחם לחולל תפנית, נבלמת בשל מחלוקות פוליטיות. בדיוק כמו הגיוס לצה"ל, גם בכל הנוגע לסוגיית לימודי הליבה במגזר החרדי צריך להבין שמה שהיה נהוג עד כה – לא יכול להתקיים עוד.
לאור הגידול המהיר הטבעי של המגזר החרדי, המונה למעלה ממיליון נפש, הרחבת ההשכלה וההכנסה של גברים חרדים היא יעד חיוני לחברה הישראלית. כדי להביא לשינוי מגמה המתבקש משרד החינוך מוכרח לשנות גישה, ויפה שעה אחת קודם. יש להתנות את תקצוב בתי הספר החרדיים בקיום לימודי ליבה ולפקח על כך כהלכה. רק שילוב של חובת לימודי ליבה, שיקנו לבני החברה החרדית את המיומנויות הנחוצות לשוק העבודה, עם גיוס לצה"ל, יאפשר את כניסתם של החרדים לשוק העבודה הישראלי.
פרופ' חיים שקד הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, ויו"ר פורום נשיאות ונשיאי המכללות לחינוך בישראל (רמ"א)