בין ציר קפלן לבגין, וברחובות המחאה בכל רחבי הארץ, נבנית הממלכתיות המחודשת של ישראל. לא זו המהסה כל ביקורת, המזויפת, החלולה, שמאחוריה יש תיבת שרצים, מחדלים והפקרה מתמשכת, אלא זאת שמבקשת ליצוק ערכים, תוכן ומשמעות בממלכתיות שבשמה אנו מקבלים החלטות. אנחנו מחדדים את גבולות הגזרה של ישראל, שבשם שיח מזויף ועקר טושטשו, נרמסו ונמחקו.
על רקע המפולת המדינית: הצעד ההסברתי החריג של נתניהו
הדרך לאחדות היא לא לנרמל את הרעות החולות בשם הצורך "להכיל". עלינו להיגמל מהצורך לקדש את שיח שני הצדדים על חשבון הערכים הבסיסיים של התשתית שעליה נבנתה האומה הזאת. באימוץ שיח שני הצדדים נורמל מה שאסור היה לנרמל. האחדות תיבנה מחדש כשנעמוד על גבולות הגזרה שבהם מותר וצריך שיהיו חילוקי דעות נוקבים ועיקשים, אך היא אינה בת־קיימה במציאות המותחת באופן שיטתי את "חלון אוברטון" של ערכי האומה הזאת.
כשמנרמלים את הדיון על האם לגיטימי לסרב למחיר עבור קדושת החיים של מי שנחטפו מתוך שטחי ישראל, מדינה שמהותה היא הגנה על העם היושב בה, או האם ישראל צריכה להיות דמוקרטיה ליברלית כפי שנוסדה והאם כהניזם זו אידיאולוגיה לגיטימית שצריך לראות בכל אולפן, או אפילו נרמול מהתקופה הזאת - האם צריך להחליף את הקוד האתי של צה"ל בקוד משיחי ולאומני שאינו עומד בשום דין בינלאומי - אנחנו מערערים את היסודות הבסיסיים של המדינה, ומצבה העגום נמצא בהלימה.
אין כל יכולת לשקם ולבסס קרקע יציבה, החוסה תחת ערכים משותפים בסיסיים שמהם אפשר להצמיח ממלכתיות משותפת ולייצר אחדות, עם חריגה כה גדולה מגבולות הגזרה של החברה. הדרך לשקם את ישראל היא להתנגד למבקשי החרבתה כפי שהיא ולמי שהפכו אותה לדמוקרטיה מתגוננת שתלויה על בלימה, ולהתחייב לבצר את ישראל הדמוקרטית והליברלית ביום שאחרי. ביצור שסביבו ובתוכו יהיו ויכוחים, אך הם יתקיימו תחת תפיסה וקולקטיב משותף.
הערכים המשותפים שלנו כאומה הם ערכים שעמדנו מאחוריהם בגאווה, הן מימין והן משמאל. הם הכוח שלנו כעם והדרך שלנו להיות יחד, וכן, גם לנצח יחד. אך מול מי שמבקשים להחריב אותם באופן שיטתי אי אפשר להצמיח דבר. חברי קואליציית המחדל ישתמשו בכמיהה שלנו לשפיות ולשותפות כדי למשטר את השיח ולמנוע ביקורת בזמן שהם ממשיכים להפקיר ולהחריב - ויסרבו לקחת אחריות. הם יסבירו שכולם רוצים להחזיר את החטופים וייעלבו כשנטיח שהם מסרבים לעסקה פעם אחר פעם, אף שזאת המציאות.
ישראל של נתניהו מוסללת להיות מבודדת, מוקצית, חלשה ופגיעה, אך יותר מכל - כאובה ומוכה פנימה. אך יש דרך אחרת; תחת הנהגה אחרת ישראל תחזור להיות מעצמה משגשגת, שתראה בחיים ראויים ובאחריות המדינה ערך. ישראל עם לכידות חברתית וממלכתיות מחודשת, אמיתית ועמוקה. יש אלטרנטיבה, ואל לנו לוותר עליה, ובפרפראזה על טשרניחובסקי: כי עודני מאמינה גם באדם, גם ברוחו, רוח עז.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם העבודה