למפלגת העבודה היה אמש רגע אחד של אושר, צריך לומר רגע ארוך. שנתיים לאחר הבחירות לכנסת ה-25, אותן סיימה עם ארבעה מושבים בלבד, ובתום סדרה אין סופית של סקרי דעת קהל מאז הבחירות שהורידו את מפלגת השלטון הבלתי מעורערת של פעם, אל מתחת לאחוז החסימה, היה זה ערב של חלומות גדולים ומילים גדולות.
בתום חקירתו: אפי נוה שוחרר בתנאים מגבילים
נורמליזציה? סעודיה במתקפה חסרת תקדים על ישראל
בחירתו של יאיר גולן ליו״ר העבודה הייתה צפויה. בשורה התחתונה אף אחד מחברי הכנסת וממנהיגי העבודה לא התייצב מולו. שאלה מסקרנת כמובן מה היה קורה אילולא התמודד. מישהו היה בוודאי זוכה, אבל זוהי שאלה היפותטית. גולן, אשר בעבר כשל בניסיון להתמודד על ראשות מרצ, לא היסס שניה ונכנס למירוץ מיד. נצחונו ב 95% מקולות המצביעים, חברי המפלגה, אינו צריך לבוא בהפתעה, כמו שאומרים בכדורגל, השער היה ריק, שוער לא היה והכדור נכנס בקלות.
כל זה דווקא מגביר את האתגרים הניצבים עכשיו בפני יו״ר העבודה החדש. הגדול בהם הוא כמובן להרכיב רשימה של שמאל- מרכז חדשה, המבוססת על העבודה, על שיירי מרץ, אשר בסקרים אכן עוברים את אחוז החסימה, יחד עם מנהיגים מתוך תנועות המחאה ואולי גם פנים חדשות שטרם נראו בחיים הציבוריים ובפוליטיקה. מבחינה זו, התוצאות מלמדות גם על יאוש וגם על אמונה גדולה.
״תעשה מה שצריך, תביא את מי שתביא העיקר שתחזיר את העבודה לימי הזוהר שלה״, אומרים לו. אם גולן יצליח לכנס את כל הכוחות האלה תחת גג פוליטי אחד אני צופה לו 10 מנדטים לפחות. אגב, אין לקחת ברצינות הסקר הראשון שיערך השבוע, הוא לא מלמד דבר. זו תגובה טבעית לפריימריס ובדרך כלל נרשמת שם עליה. סקרים הקובעים הם לאורך זמן בלבד והם ילמדו על מידת האמון שהציבור נותן בגולן וכמובן אם יצליח לבנות מחנה כזה.
אין לי כל ספק כי ישראל זקוקה למפלגה סוציאל דמוקרטית. בכל הדמוקרטיות המערביות מתקיימת מפלגה כזו אשר מייצגת רגישות חברתית, מעורבות מדינתית עמוקה, הגנה על מיעוטים, ערכים ליברליים. העבודה ייצגה את האידיאולוגיה הזו בעבר, כאשר אליה נוספה גם ניציות ביטחונית, כל מנהיגי העבודה ידעו לשלב בין עמדות ביטחוניות קשוחות לבין מדיניות של צדק חברתי.
הנוסחה הזאת עבדה שנים ושימרה את העבודה בשלטון. עד אשר הציבור בחלקו התכחש לה, עד שהימין התחזק, עד שהציבורר נדד יותר ויותר ימינה והתחיל להאמין בכח המאגי של ״כוחות השוק״.
בעבודה אוהבים גם ״גנרלים״, זאת היתה, להזכיר, מפלגתם של פורשי צה״ל, רמטכ״לים ואלופים, במשך שנים. יאיר קלע כאן לטעמם של ותיקי המפלגה שרואים בו ממשיך דרכם של ברק ורבין ואפילו של פרס הביטחוניסט, אליהם הצטרפו צעירים רבים שנוהים אחריו בזכות פעולותיו ב 7 באוקטובר ובאווירה הפטריוטית של היום.
גולן כבר רמז כי ירוץ עם שם חדש (הדמוקרטים?) וגם הבטיח לשריין מקומות בחמישיה הראשונה, לחברי הכנסת גלעד קריב ונעמה לזימי ולשניים ממנהיגי המחאה. הוא יגלה מהר מאד שמרץ איננה פראיירית והיא לא תתייצב ברשימה המאוחדת במקום השישי ואילך, והנה בבת אחת ירדנו מ״ארץ ישראל היפה״, שם נערך אמש מיפגן הניצחון ל״ארץ ישראל המכוערת״, לקרבות הקשים על מקום ברשימה ועל תפקידים עתידיים.
היקיצה מהחלום היא מהירה, אבל בהחלט כדאי וצריך לחלום, העבודה החדשה, בשם זה או אחר, יכולה לשחק תפקיד חשוב בבחירות אבל בעיקר בקואליציה עתידית, כל זאת אם לפיד ובעיקר גנץ ישכילו למשוך קולות מהימין הממלכתי והמתון יחסית. העבודה לא תהיה שם, אבל אם גנץ, נגד רצונו כמובן, יחזיר לקופת העבודה 2-3 מנדטים שלקח ממנה בבחירות, ויאיר לפיד יוותר על מצביעי העבודה, מאוכזבי המרכז, שנהרו אליו, 10 המנדטים הוא חלום בהחלט אפשרי.
מה שנשאר עכשיו הוא לרתום את כל הסוסים בפוליטיקה הישראלית, החדשים והותיקים, למאמץ משותף של חילופי שלטון. החמ״ל החדש שהקים ליברמן כדי לחבר את האופוזיציה, לא יהיה שלם ללא המפלגה החדשה או המתחדשת. אסור להם לחזור על הטעויות שליוו את את הבחירות לכנסת ה 25 ולפזר קולות. ישראל זקוקה לשינויי, אולי הוא התחיל.
ד״ר נחמן שי היה בעבר ח״כ, סגן יו״ר הכנסת ושר התפוצות מטעם מפלגת העבודה.