ככל שאנו מתקרבים לשישי ביוני כך אנחנו נזכרים שוב ביום שבו התחילה שקיעתנו בבוץ הלבנוני – שקיעה שממנה אנו סובלים עד היום. גם אז, לפני 42 שנה, זה התחיל כמעט אותו דבר.

חזרנו לציר פילדלפי: זה מה שצה״ל מצא במעוז חמאס | כל המידע שאפשר לספר   
צפינו שוב בסרטון ההמרדה והגענו למסקנה אחת ברורה | דעה

אוגדות צה”ל נכנסו באש קרקעית לשטח לבנון בתגובה לאירוע טרור. כאז כן עתה, נשמעו התשבחות של דובר צה”ל והדרג המדיני להישגים הגדולים בכיבוש שטחים בלבנון ובחיסול מאות רבות של מחבלים. כאז כן עתה לא ידענו מתי להפסיק ולעבור למהלך מדיני (האופוריה מ”ההצלחה” הצבאית אטמה את האוזניים של כל מי שטען שיש להיערך ל”יום שאחרי”).

אט־אט שקענו בבוץ הלבנוני. צה”ל נאלץ להתמודד עם פעילות בט”ש בלב אוכלוסייה אזרחית עוינת וספגנו אבידות על בסיס יומיומי. את צהלות הניצחון החליפה חמיצות מלווה בכאב גדול על הרוגינו כאשר היה ברור שאפשרות למוטט את הטרור מלבנון (ניסוח מוכר) לא קיימת. גם הניסיון הישראלי להשליט על לבנון גורמים מקומיים (עוד טקסט מוכר) התפוצץ לנו בפנים.

ועוד נקודות דמיון ניתן למצוא בין שתי המערכות: בציונות הדתית עלו פרשנויות שלפיהן לבנון היא חלק מארץ ישראל השלמה ורבנים מרכזיים כישראל אריאל ודב ליאור הגדירו את המלחמה כמלחמת מצווה וקראו לספח את לבנון ולהקים בה התנחלויות. הרב הראשי האשכנזי שלמה גורן השווה את המלחמה לכיבוש הארץ על ידי יהושע ולמלחמה בעמלק, וגם הרבי מלובביץ' כינה את לבנון "הגדה הצפונית" והתנגד ליציאה ממנה. כמו שנאמר, דין עזה כדין מרג’ עיון.

מצבנו היום בעזה אינו שונה ממצבנו אז בלבנון. בעיקר משום שמדובר בזירות דומות, במערכה נגד אידיאולוגיית טרור שרוב האוכלוסייה (הבלתי מעורבת) מאמינה בה.

כיוון שלא פעם ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ראוי ללמוד ממנה כדי שלא נגיע למצב שבעוד 20 שנה, אחרי אין־ספור קורבנות בשמירת הביטחון השוטף בעזה, נמצא עצמנו עם ראש ממשלה - נניח שייקרא בישראל רעם - שיחליט בגלל לחץ המשפחות השכולות לצאת באופן חד־צדדי מעזה ושהשליטה ברצועה תחזור לארגון טרור רצחני. למה? כי לא נערכו ל”יום שאחרי”.

אני משוכנע שאם בכירי צה”ל והדרג המדיני - אלו שהתקשו להבין את כוונות חמאס מרוב ניתוחים בבינה מלאכותית - יפעילו בינה אנושית הם יבינו שאנחנו צועדים לקראת שקיעה בבוץ העזתי - אותו בוץ שמצרים סירבה לקבלו בהסכם השלום ואנו בטיפשותנו אספנו אל חיקנו. שקיעה שגובה ותגבה מחיר כבד בדם, בדמים ובמעמד בינלאומי.