קשה לדמיין סיטואציה שבה ישראל מחסלת את הטרור ברצועת עזה תוך שימוש בנשק אסור, נניח בגז כלור, תוך הפרה מלאה של כללי הדין הבינלאומי, תוך שהיא יורה בחסרי ישע, ולאורך הפעולה היא זוכה לתמיכת ארצות הברית ומספר מדינות באירופה, ובהמשך מתייצב בנימין נתניהו בפני פורומים בינלאומיים וזוכה לטפיחת שכם על שהצליח למגר את הטרור.
במלחמתו של צה"ל בחמאס זה כמובן לא קורה, אבל בסרי לנקה, במאבק בין הממשל ובין ארגון הטרור "הנמרים הטמיליים", זה דווקא כן התרחש. במשך שלושה עשורים נאבקו "הנמרים" לקבל מעמד של ישות עצמאית בדלנית בצפון המדינה.
הטרוריסטים הטמילים לא בחלו בשום פעולה לרבות התאבדות מחבלים באזורים מאוכלסים, התנקשות בבני משפחות של אנשי שלטון, פגיעה בשופטים ואף שימוש במחבלים מנוסים מארגונים אחרים, כולל פלסטיניים.
בתחילת שנת 2008 הורה ראש הממשלה מהינדה רג'פקשה להסיר את הכפפות ולטפל בארגון באופן הקשה ביותר, שכלל הנחיה ברורה ל"יום שאחרי": לא להותיר זכר לארגון ולתומכיו. משפחות שלמות של פעילי הארגון חוסלו ולצדן שכניהם, ללא שום הבחנה בין אשמים לחפים מפשע.
במאי 2009 חוסל גם "יחיא סנוואר" של הטמילים, ולופילאי פראבהאקראן, ובכך הושג ניצחון מוחלט על הארגון השפל הזה שפעל מאז 1976.
משהסתיימה הלחימה ונחשפו שיטות הממשל, הממשל בסרי לנקה אומנם גונה במוסדות האו"ם ואוים לא פעם בהעמדה לדין של ראשיו, אך מאומה מזה לא קרה.
להפך, מדינות שונות הגיעו לסרי לנקה כדי "ללמוד כיצד לעשות זאת נכון" ומוסדות בינלאומיים החלו לסייע למדינה לשקם את כלכלתה, לחזק את מוסדותיה ולאפשר לה לשוב אל משפחת העמים מבלי ששילמה כל מחיר.
הסרי־לנקים עצמם לא נענשו באותה עת, אבל ישראל, שתמכה בממשל הסרי־לנקי וסיפקה לו מטוסים, ספינות וטילים, גונתה בכל הזדמנות. תמיכה ניתנה לממשל הרשמי גם על ידי ארצות הברית, רוסיה, סין ואיראן, אך רק לישראל באו בטענות.
כשמומחים ליחסים בינלאומיים נשאלים מדוע סרי לנקה לא הועמדה לדין וראשיה לא נענשו, הם משיבים שאירועי 11 בספטמבר השפיעו לטובתה. אמריקה ואירופה, הם מסבירים, גילו סימפטיה למי שנלחם בטרור וניצח אותו לראשונה בהיסטוריה החדשה. אלא שהאמת קצת שונה. כלפי סרי לנקה אין איבה מצד מדינות ערביות, מוסלמיות ואחרות, שמתנגדות לכל מה שישראל מייצגת ותומכות באופן עיוור בפלסטינים.
אחד הפרשנים הבודדים בעולם הערבי שמגלים הגינות כלפי ישראל כתב כי בתי המשפט הבינלאומיים בהאג הם "מואתמר אלויפאק ואלניפאק", היינו ועידת ההסכמה והצביעות.
המסקנה היא שארצות הברית נכנעה ללחץ הערבי בשל הבחירות המתקרבות, מדינות אירופה הגדולות אינן עומדות בלחץ של האוכלוסייה המוסלמית שגדלה במהירות בתחומן, ואילו מדינות סקנדינביה כבר מזמן נכבשו על ידי הערבים והפכו להיות שפוטות שלהם. סרי לנקה מעולם לא הפריעה לפלסטינים בדרך להקמת מדינה, אז מדוע שתוענש?
המקרה של סרי לנקה, כמו דוגמאות נוספות, הוא תמצית הצביעות של מדינות המערב, קרי: לא פלסטינים - לא מעניין. האמפתיה כלפי הפלסטינים נובעת בראש ובראשונה משנאת ישראל ואנטישמיות מודרנית שלובשת צורה חדשה בטריבונלים הבינלאומיים, ורק אחר כך מתוך דאגה למצבם.
הכותב הוא מזרחן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, מומחה לארגוני טרור, ובעבר מילא שורה של תפקידים בכירים באיו"ש ובלבנון