סוף-סוף, ולאחר כיפופי ידיים שנמשכו חודשים, סוכם על הרכבה של הוועדה הציבורית שתדון בתקציב הביטחון. הוועדה תידרש לדון בשורה של שאלות מהותיות הקשורות לתקציב הביטחון (כולל ההיקף הכספי של ההתעצמות הרב-שנתית של צה"ל), סוגיות שאמורות להיגזר מתפיסת ביטחון מעודכנת ומתוכנית רציונלית לבניית הכוח העתידי של צה"ל. ספק אם כך יקרה. מה שצפוי יותר הוא עוד מסמך מדיניות שייקבר במגירות.

הצורך בוועדה התעורר לאחר דרישות התקציב העצומות של צה"ל בעקבות המלחמה. הצבא דרש, לא פחות ולא יותר, להכפיל את תקציבו ולהוסיף לו 55 מיליארד שקל בבסיס התקציב. התנגדות האוצר לאותן בקשות הייתה מובנית מאליה והיא הובילה לכינון הוועדה, עליה הכריז ראש הממשלה כבר לפני חודשיים. כרגיל אצלנו הדברים מתמהמהים ובינתיים הצליח משרד הביטחון לכופף את ידיו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ולאשר לרכוש טייסת שלישית של מטוסי אדיר F-35 לחיל האוויר. סמוטריץ' אמנם צוטט בתקשורת כמי שאמר ש"המערכת מתעקשת להמשיך להתנהל כמו מדינה בתוך מדינה, בלי שקיפות, בלי בקרה ופיקוח", אבל למיטב זכרוני הוא לא שם את המפתחות על השולחן והתפטר.

אני לחלוטין מסכימה עם שר האוצר בעניין הזה, אבל היה מצופה ממנו לגלות יותר כוח עמידה מול האליטה הצבאית, שבסופו של דבר קובעת בעצמה את תקציב הביטחון.  זאת ועוד, שר האוצר שכח לציין, כי הוועדה לא תדון כלל בסוגיות הקשורות במבנה השכר והפנסיה בצה"ל. משל למה הדבר דומה? לדיון ברפורמה במערכת החינוך בלי לדון בשכר המורים המהווה 80% מהוצאות המערכת. הרי מתוך תקציב הביטחון, שעומד על 63 מיליארד שקלים, 30 מיליארד שקלים מוקדשים לשכר ולפנסיה.

ליקוי מאורות
הרכב הוועדה, שכולל חמישה אנשי צבא לשעבר ורק נציג אזרחי אחד, מעוררת ובצדק ביקורת. בראש הוועדה, כך נמסר, יעמוד יעקב נגל, ראש המל"ל לשעבר, ובנוסף אליו יהיו חברים בה אלוף (מיל') עמיקם נורקין, מפקד חיל האוויר לשעבר, תא"ל (מיל') מהרן פרוזנפר, לשעבר היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, אלוף (מיל') יעקב עמידרור, גם הוא ראש המל"ל לשעבר, ותא"ל (מיל') אפי איתם. בוועדה יהיה חבר רק כלכלן אחד - קובי הבר, מנכ"ל ביטוח ישיר ולשעבר ראש אגף התקציבים. קיים חשש שנוכחות כה דלה של אנשי כלכלה וכספים אזרחיים ונטולי רקע צבאי אינטרסנטי, מבטיח את הדומיננטיות של הממסד הצבאי בוועדה.

חמורה לא פחות מכך היא היעדרה של אישה מהוועדה. זהו סימפטום נוסף לליקוי המאורות שהממסד הישראלי לוקה בו. רבות דובר על הצורך בשילוב נשים במעגל מקבלי ההחלטות והייתה תחושה שדווקא לאחר מלחמה שבה נשים התגלו במלוא אומץ ליבן, גבורתן ותעוזתן משהו ישתנה במדינה, אך זה לא קרה. מעגל מקבלי ההחלטות ריק מנשים. קבינט המלחמה, מטה הממונה על השבויים והנעדרים, הממונה על שיקום העורף - כולם ריקים מנשים.

בממשלה ובמגזר הציבורי עוד לא הפנימו את מה שהוא כבר מובן מאליו בסקטור העסקי והוא הצורך המהותי בגיוון מגדרי בתהליכי קבלת ההחלטות. למרות שהבטחת ייצוג הולם לנשים במוקדי קבלת החלטות מחויבת על-פי חוק בישראל ומעוגנת בהצהרות בין לאומיות – כגון החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, הקובעת כי נשים צריכות להיות מיוצגות בתהליכי קבלת החלטות בנושאי שלום וביטחון - ולמרות שהמל"ל כבר התריע על היעדר נשים במוקדי קבלת ההחלטות בחירום, דבר לא זז. החלטות לחוד ומעשים לחוד.

השאלות שנשים היו שואלות
לטעמי, נוכחות נשית בוועדה הייתה שוברת את החשיבה הקבוצתית הגברית ומציגה מבט שונה על תקציב הביטחון. יותר מזה, נוכחות נשית הייתה מקדמת פתרונות יצירתיים והייתה חותרת לתקציב אופטימלי, המאזן בין צרכי הביטחון לצרכי הכלכלה והמשק. 

אני רוצה להאמין שלו הייתה יושבת אישה בוועדה היא הייתה מעלה את השאלות הנוקבות הבאות:

  • האם דרישות התקציב של צה"ל ומערכת הביטחון הן מוצדקות ומעוגנות בצורך מבצעי אובייקטיבי? האם ייתכן, רק ייתכן, שמערכת הביטחון מנצלת את מצב החירום כדי להגדיל את התקציב באופן לא מידתי?
  • מדוע השכר הממוצע בגופי הביטחון גבוה מהשכר הממוצע במשרדי הממשלה האחרים (השכר הממוצע לאנשי הקבע בצה"ל הוא כ־23 אלף שקל בחודש)?
  • מדוע שווי הפנסיה התקציבית של קצין צה"ל גבוה פי-שישה מאלה של המגזר הציבורי?
  • האם מוצדק שקצינים שמכניסים בין 50 ל־110 אלף שקלים בחודש יזכו לחוק מיוחד שיכשיר להם תוספת פנסיונית של 1,500-3,000 שקלים בחודש ("פנסיות הגישור" המפורסמות)?

במאמר מוסגר, תקציב הפנסיות בצה"ל הוא שערורייה לאומית שראויה למאמר נפרד. היא כוללת תוספות, תגמולים ועיוותים רבים. כאן רק נציין שהחבות האקטוארית עמדה על 261 מיליארד שקלים ב-2020 ומאז היא רק הולכת ותופחת. אין סיבה שבעולם שקצין יפרוש מצה"ל בגיל 45 וייהנה מפנסיית גישור, בה בשעה שהוא יכול להשיג - ואף משיג - ג'וב טוב באזרחות, בין היתר בחסות הקומפלקס הצבאי-תעשייתי שהתפתח פה ומבוסס על שיטת "חבר מביא חבר". זאת רק אחת מהסיבות שבגינן לאחר מכן חסר לצבא תקציב בשעת מלחמה. 

אי אפשר להשאיר את העיסוק בנושאים מאקרו כלכליים-צבאיים לאנשי צבא בלבד. מזמן אני טוענת כי נדרש שר ביטחון אזרחי שיידע לרדת לעומקו של כל סעיף וסעיף בהוצאות הצבא. שרי הביטחון האזרחיים - מבן-גוריון ואשכול ועד ארנס ופרץ - הוכיחו את עצמם הרבה מעבר לשרי הביטחון שבאו מקרב הקצונה הבכירה. אני אפילו מעזה לחלום על שרת ביטחון, אישה מרקע אזרחי, שתדע להציב את הגנרלים היהירים והבטוחים בעצמם במקומם ולשאול את השאלות הנוקבות.

בקרה אזרחית על תקציב הביטחון
תקציב הביטחון הוא עדות נוספת לאופן שבו האליטה הצבאית מצליחה לכפות את דעתה על האליטה הפוליטית המוחלשת. ואכן, כל המלצות הוועדות שהוקמו במהלך השנים לדיון בסוגיית תקציב הביטחון לא יושמו. כך היה עם ועדת ברודט, שהוקמה ב-2006, וכך היה גם עם וועדת לוקר, שהוקמה ב-2014. 

ללא דיון ששקוף לציבור, ללא הפקת הלקחים המתבקשים מהכישלון הנורא והיקר - תרתי משמע - של השבעה באוקטובר, ללא דיון על תפיסת הביטחון המשתנה, על מבנה הצבא הרצוי ועל ובניית הכוח ובהיעדר נוכחות אזרחית משמעותית וקול נשי - הוועדה הנכה הזו עלולה להיות ועדת סרק.

אין חולק על כך שמצבה הביטחוני של ישראל השתנה מן היסוד וכי האיומים הנשקפים לה גדלו. הדבר יחייב את שינוי תקציב הביטחון, אך כדי למנוע גלישה לעבר אסון כלכלי - בפרט נוכח הירידה הצפויה בתוצר מצד אחד והגידול בהוצאות עקב צרכי השיקום מצד שני - חובה שהגידול הזה יותנה בהכנת תוכנית רב-שנתית לצה"ל, שתתבסס, בין היתר, על לקחי המלחמה והיערכות למלחמה הבאה. 

אני סבורה שנכון יהיה להקים פורומים אזרחיים שייקחו חלק פעיל בהכנת תקציב הביטחון ובאישורו, לרבות נוכחות נציגי ציבור בוועדה המשותפת לוועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון, האמורה לפקח על התקציב הביטחוני. 

בד בבד, אני קוראת לראש הממשלה לשלב אישה בוועדה כדי להבטיח שעקרון הייצוג ההולם והשוויון המגדרי במוקדי קבלת ההחלטות אכן יוגשם.

החברה הישראלית צריכה להתעורר ולדרוש שעבור תקציב שחולש כמעט על רבע מההוצאה הלאומית, היא תקבל חבילת ביטחון ראויה. הצבא יצטרך לדעת שנגמרו הימים שבהם הוא יכול היה להעביר מתחת לרדאר תקציב ענק ללא שקיפות ובקרה נסתיימו. רק כך נבטיח ביטחון אמיתי וכלכלה איתנה.

הכותבת היא יו"ר עמותת "ישראל למען הנגב", שפעלה למימוש החלטות הממשלה על העברת יחידות המודיעין של צה"ל לנגב. פעילה חברתית המכהנת במספר פורמים ציבוריים בהתנדבות