דווקא על רקע המשבר הלאומי הרב־תחומי החמור ביותר מאז קום המדינה, חשוב מאוד ואף חיוני שגורמי הממשל יהיו קשובים לרחשי לב הציבור יותר מאי פעם וישתפו את נציגיו האותנטיים בלבטים ובקבלת ההחלטות.
כדאי לזכור ולהפנים את דבר קיומו של חוק חופש המידע, הקובע במפורש שלכל אזרח ישראלי הזכות לקבל מידע מ”רשות ציבורית” בהתאם הוראות החוק. כשמדובר ברשות ציבורית הכוונה היא לממשלה, למשרדי הממשלה לרבות יחידותיהם, יחידות הסמך, החברות הממשלתיות ועוד.
אי־הדיווח השוטף של הרשויות לציבור מהווה לא רק פתח לשחיתות אלא גם פוגע באופן חמור בזכותו של האזרח לדעת מה מגיע לו ומה הרשות הנוגעת פועלת ועושה למענו, לפחות בתחומים שנוגעים לו במישרין לנוכח המציאות הקשה וחוסר הוודאות.
התפקוד השוטף של הרשויות הממשלתיות ומעורבות נבחרי העם בעניין זה נראים ונשמעים כמו בדיחה עצובה כשמדובר במשרדי ממשלה כמו פיתוח הפריפריה, הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, המודיעין, פיתוח הכפר, הרווחה והביטחון החברתי, הביטחון בדרכים והמאבק באנטישמיות.
גם בעבר היה הנושא של הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בעייתי ודיונים בעניין זה בוועדות הכנסת לא הועילו במיוחד. על אחת כמה וכמה בימי המלחמה הנוכחית, כשמילואימניקים, מפונים, קרובי חטופים ואזרחים בדרום ובצפון זקוקים למידע חיוני שעבורם הוא קריטי, המצב הוא יותר מאשר מעורר דאגה.
השתתפתי בזמנו כנציג ציבור בישיבות ועדות הכנסת הרלוונטיות, כמו הוועדה לענייני ביקורת המדינה או הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע לציבור, וכבר אז היה מאכזב ומדאיג להיווכח כי משרדי הממשלה לא הפנימו כי מדובר במידע המגיע לכולנו ובמקרים רבים בכסף שלנו ובשלומנו ובריאותנו.
המעניין הוא שהראשון בין המשרדים המובילים באי־עמידה בחובת דיווח רבעוני על הוצאותיו, היה בשנת 2016 משרד ראש הממשלה, כנראה בהשראת ראש הממשלה עצמו, ועמו משרד הפנים, משרד התקשורת ומשרד הנגב והגליל. יתר משרדי הממשלה, ובראשם משרד החינוך, סיפקו דיווחים חלקיים בלבד ולעתים אף סותרים.
האם בינתיים השתנה משהו? ספק רב. פיקוח הכנסת על הממשלה להבטחת השקיפות והזרמת מידע לציבור אינו אפקטיבי אם קיים בכלל. על יחסם של המחוקקים עצמם לנושא תעיד העובדה שבישיבות שבהם השתתפתי נכחו למיטב זיכרוני לא יותר משני חברי כנסת וגם הם לדקות ספורות בלבד.
גם הפעילות המבורכת של “התנועה לחופש המידע” לא קידמה את המצב במידה מספקת ואילו ליחידת חופש המידע במשרד המשפטים שהוקמה לצורך קידום השקיפות אין שיניים והיא יכולה רק להנחות, לבצע מעקב ולהתריע, אך לא לחייב. הנכון הוא שבזכות עובדי מדינה מקצועיים ומסורים יש גם להזכיר את חצי הכוס המלאה, אך יש בכך רק כדי להמתיק את הגלולה.
הכותב הוא חבר הנהלת תנועת “אומץ" למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי והיה יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי