מבצע אנטבה, או "מבצע יונתן" בשמו המוכר, שאותו אנו מציינים השבוע, מאיר באור יקרות את ערך הערבות ההדדית, שכל ישראל ערבים זה בזה. חילוצם של אחים ואחיות מהמאפליה של אויב נתעב צורב את תודעתנו ואת הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי של תחיית עמנו בציון.
ישראל אמורה להוביל את המאבק באנטישמיות, אבל איננה מסוגלת: להלן כמה הצעות
דונלד טראמפ או ג'ו ביידן? ישראל צריכה לדאוג משניהם | זלמן שובל
את סוגיית שחרור שבויים וחטופים משבי האויב כבר פגשנו במלחמה הראשונה בהיסטוריה, בתנ"ך בסיפורי ספר בראשית. במלחמה זו נלקחים בשבי לוט, בן אחיו של אברהם, ואיתו משפחתו המורחבת על הנשים והטף: "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם". צבא אברהם משיב מלחמה שערה ונוחל הצלחה בשחרור שבוייו: "וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם".
אברהם יודע ששחרור שבויים וחטופים הוא ערך עליון שלא ניתן להתפשר עליו. למרות פערים עמוקים בהשקפת עולמם ובאורח חייהם של אברהם לעומת בן אחיו לוט ומשפחתו, כנאמר בתנ"ך טרם המלחמה - "וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ־כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד־סְדֹם" - אברהם, העָרֵב המשפחתי בשעת מבחן, נחלץ בראש הצבא העברי הראשון להצילם מידי האויב, תוך סיכון גופם.
כך גם נוכחת סוגיית שחרור חטופים ושבויים משבי האויב אצל דוד המלך, היוצא למלחמה בעמלק, ממוטט אותו ומשחרר את השבויים: "וּשְׁתֵּ֥י נְשֵׁי דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי... וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּע־מֵא֣וֹת אִ֑ישׁ... וַיַּכֵּ֥ם ... וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כׇּל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת־שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד".
ארון הספרים היהודי מציג עמדות שונות ביחס למחיר הנדרש לפדיון שבויים. כך למשל, הרמב"ם בהלכות מתנות עניים כותב: "אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תיקון העולם, שלא יהיו הרודפין אחריהם לשבותם". אך מאידך למדנו בתלמוד במסכת גיטין: "תנו רבנן, מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים... שאינני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו, לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה".
חלפו תשעה חודשים מאז האסון שפקד אותנו ב־7 באוקטובר. עדיין 120 חטופות וחטופים נמקים במנהרות חמאס. יותר ויותר אנו מבינים שפעולה צבאית איננה בת יישום נוכח התנאים המורכבים. עמדה זאת שמענו לאחרונה מדובר צה"ל בקולו.
כאשר ישבנו בגולה אלפיים שנה ונדרשנו לסוגיות של פדיון שבויים, לא היינו עם חופשי ריבוני בארצו. אבל היום, בעצמאות מדינתנו, בהיותנו עם חופשי וריבוני בארצו, עלינו להעניק חשיבות עליונה לשחרור אחינו ואחיותינו החטופים בדרך של עסקה שתתבע מחיר לא פשוט. ייתכן שתוצאות העסקה יסללו את הדרך לפתרון מול האויב הנתעב בצפון. השבת החטופים לביתם היא צו עליון שאותו נכתוב בספר דברי הימים של מדינתנו ויהיה חקוק בסלע הזיכרון ההיסטורי של עמנו שאותו ננחיל כמורשה חינוכית ערכית לילדינו ולנכדינו לאורו של ערך הערבות, כי אחים ואחיות אנחנו.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מלב"ב וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן־גוריון