48 שנים חלפו מאז נפילתו של יוני, חבר ומפל"ג עמית ביחידה. סא"ל יונתן (יוני) נתניהו נפל כמפקד סיירת מטכ"ל, כשעמד בראש לוחמיו באנטבה הרחוקה.

אחת מתמונות העבר המשותפות שלנו היא הקרב האחרון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים. יוני עולה עם כוח קטן באיגוף עמוק דרך סוריה לעורף הכוח הסורי, ואני מגיע אליו עם פלגה מעורבת (סדיר ומילואים) בלילה שלמחרת. חבירה מרגשת בפסגה, ששמה היום מצפה שלגים, והיערכות מיידית מצפון למוצב החרמון שנפל לידי הסורים בתחילת המלחמה. היערכות ללחימה למשך זמן בלתי ידוע, ככוח פלוגתי מנתק (את הסורים) ומנותק (מכוחותינו).

יוני המפקד ואני סגנו - שילוב שכבר הוכיח את עצמו כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים, במבצע שבו חטפנו בלבנון חמישה גנרלים סורים כדי לשחרר את רעינו הטייסים מהשבי הסורי. יוני כרגיל מפקד בשקט, מקרין ביטחון ודוגמה אישית. קר מאוד בחרמון באוקטובר ואין לנו על מי לסמוך אלא על לוחמינו המעולים, והתוצאות אכן מצוינות - הכוח הסורי מנותק מסוריה, עשרות סורים הרוגים וכתריסר שבויים. לנו רק שני פצועים (הלל ואני). כל אלה תורמים משמעותית לניצחון בקרב – החזרת מוצב החרמון לידינו.

אחרי סיום הקרב והמלחמה, מגיעים אלינו כוחותינו תוך פריצת דרך עפר ומחליפים אותנו. יוני מטפל בלוחמים שלנו ורק אז מתפנה לברר מה שלום האחים - ביבי ועידו, שלחמו במקומות נפרדים, כפי שנהוג ביחידה לגבי אחים. יוני מביא אותי לבית החולים בצפת וגם עוזר לי להימלט משם כשאנו שומעים את הצוות הרפואי רוקם את מזימת אשפוזי. בדרך ליחידה עוצרים לארוחת לילה חטופה אצל אמא מימי ואבא משה במושב היוגב. מדברים בשקט על החברים הרבים שאינם ועל המשפחות, על המצב ביחידה ובמדינה, ועל המצב בכלל. היה טעים ועצוב.

דמותו של יוני ממשיכה להוות גם היום השראה עבור רבים, הן בזכות תפקודו כמפקד אמיץ וכריזמטי, ובעיקר בזכות דבקותו בערכים של חתירה למטרה עד ניצחון, אהבת המולדת והעם היהודי ודאגה ללוחמים. ערכים שימשיכו להאיר את דרכם של הדורות הבאים.

48 שנים חלפו. אינני מכור לנוסטלגיה, אבל לדבקות במשימות הלחימה בטרור כמו במבצע יונתן, לרעות הלוחמים גם בין המערכות מעל לכל היבט פוליטי וליוני שלנו - אני מתגעגע. יהי זכרו של יוני ברוך ונצור עמנו.

הכותב הוא אלוף (במיל') ויו"ר פורום המפקדים הלאומי מבטחי