החרדים משתמשים בתורה כקרדום לחפור בו ומסרבים להתגייס לא בגלל לימוד התורה, אלא בגלל שפשוט לא בא להם. “פסיקת בג”ץ מובילה בהכרח לשתי מדינות”. כך התבטא ברוב חוצפתו העסקן החרדי מאיר פרוש, לאחר שבג”ץ קבע את המובן מאליו - שעל צה”ל לגייס את הצעירים החרדים. מאז קום המדינה מתנהל רוב הציבור החרדי המובל בכחש בידי עסקניו כמדינה נפרדת, כמדינה בתוך מדינה, אבל כל זה לא מפריע לעסקן פרוש לשמש שר במדינה האחרת. כל זה לא מפריע להנהגה החרדית להמשיך ולבזוז את הקופה הציבורית, ליהנות מתקציביה אך לא לשאת בנטל הישרדותה.
מאז ה־7 באוקטובר שבה אל השיח הציבורי הקונספציה. אלא שמלבד הקונספציה הביטחונית, אנו שרויים אולי מבלי משים גם בקונספציה המעוותת שלפיה, בעוד על כל צעיר מוטלת החובה להתגייס לצבא, על החרדים היא אינה מוטלת. רק איתם צריך להידבר על גיוס החובה, רק אותם צריך להבין, רק להם אפשר למחול על השתמטות, ובכלל, גם לא יזיק להישען עליהם פוליטית. אלא שגם הקונספציה הזו קורסת והתירוץ הנלוז של לימוד התורה כבר לא מחזיק מים. לא רק שאפשר ללמוד תורה ולשרת בצבא, כפי שעושים בני הציונות הדתית, אלא שברבות השנים התברר כי צעירים חרדים רבים כלל אינם לומדים בישיבה ובכל זאת משתמטים.
פרוש וחבריו נתלים בהחלטתו של בן־גוריון לאפשר לכ־400 בני ישיבות שלא להתגייס לשם לימוד תורה - החלטה אומללה כשלעצמה - אך שוכחים כי עם השנים הלך ותפח המספר לעשרות אלפים. החרדים משתמשים בתורה כקרדום לחפור בו ומסרבים להתגייס לא בגלל לימוד התורה, אלא בגלל שפשוט לא בא להם. לא רק שרבים מהם לא מאמינים במדינה ובמוסדותיה, אלא שהם מעדיפים לדאוג רק לעצמם ולהרוויח כסף במקום להתגייס, ואפשר לעשות את זה כשמשתמטים כדי לעבוד או כשחולבים את משלם המסים.
למעשה הציבור החרדי נוקט כבר 76 שנים מרי אזרחי מהחמורים ביותר. בסרבנות שיטתית, בעבירות על החוק, ומדינת ישראל, בחולשתה הריבונית, מאפשרת את ההשתמטות. הצורך לשלוט והצורך הקואליציוני מעוורים את עיני הפוליטיקאים הישראלים והם שותפים מלאים לאפליה בין דם לדם. ההנהגה החרדית מצדה, כדי לשמר את שליטתה על ציבור נחשל שאינו לומד לימודי ליבה, השכילה לתרגם את הדמוגרפיה לכוח פוליטי שכל מהותו אינו לשרת את הכלל, אלא רק את הצרכים הסקטוריאליים הצרים של הציבור החרדי, או יותר נכון של העסקנים החרדים.
מי שיצא לאחרונה נגד קונספציית הפטור היה הרב יאיר פארן, נינו של הרב עובדיה יוסף ולוחם מילואים, שקרא לגיוס בכפייה. “נראה אותם עומדים מול הנוח’בה עם דף גמרא ביד”, אמר, והציע כי מי שלא ישרת בצבא תישלל ממנו זכות ההצבעה. ייתכן כי זהו באמת הפתרון אל מול המרד החרדי.
צריך גם לשים לב לקונצנזוס הנדיר בהחלטת בג”ץ. תשעה שופטים שמרנים וליברלים, דתיים וחילונים, החליטו פה אחד על חובת הגיוס לחרדים. הקונצנזוס הזה מסמן כי הפעם מרבית הציבור מאוחד אל מול ההפקרות החרדית. השבוע החליט שר הביטחון גלנט לשלוח כבר החודש צווי גיוס לצעירים חרדים. בהיעדר חוק חלופי שיסדיר את גיוסם, לא ברור כמה, אם בכלל, יגויסו ונראה כי עד שלא נצא מקונספציית הפטור מה שהיה הוא שיהיה.