המאבקים הקשים בתוככי החברה הישראלית, ההפגנות, חסימות הכבישים, המצור על הכנסת ועל בית ראש הממשלה, משודרים שוב ושוב בערוצי התעמולה בעולם הערבי והמוסלמי, ומייצרים נרטיב של עם חלש, מסוכסך, מפוצל. עם של קורי עכביש, כמו שהתבטא ראש ארגון הטרור חיזבאללה חסן נסראללה.
במנהרות בעזה, בקסבות ביהודה ושומרון, בתימן, בסוריה, בלבנון, באיראן, בעיראק, וגם בקרב חלק קטן מערביי ישראל, עוקבים באדיקות אחר האירועים והתהליכים המתרחשים מאז טבח 7 באוקטובר בחברה הישראלית.
כל אמירה של פוליטיקאים בדימוס ובהווה, של גנרלים בעבר, מתורגמת מיד לערבית ומפורסמת בכל אתרי התעמולה, עם צבעי חמאס ומנגינות תואמות. כל התבטאות על רוח תבוסה, כישלון, סרבנות בצבא, מרי אזרחי ומלחמת אחים היא דלק יקר במכונת התעמולה האנטי־ישראלית והלוחמה הפסיכולוגית. שיח המלחמה וההכרעה התחלף בשיח על היהודים המפרקים במו ידיהם את המדינה שלהם, על הישראלים המאבדים במו ידיהם את המדינה החלשה והרופסת.
מה שברור לכל קורא ישראלי ומערבי אינו מובן להמון הערבי החי במדינות מדכאות, דיקטטוריות. מדינות שבית המשפט מוטה בהן ותרבות הדיכוי היא לחם חוקן. כל הניסיונות להסביר כי ישראל, כדמוקרטיה חזקה ועוצמתית, יכולה להכיל מורכבויות, אתגרים, מחלוקות, מאבקים ציבוריים, זכות מחאה וחופש ביטוי – נדמים בעיניהם כחולשה והתפרקות.
האמת חייבת להיאמר. המציאות הפוליטית בישראל בשנים האחרונות, השסע והמחלוקת, הפלגנות והבדלנות, השנאה והקריאות למרי אזרחי ולמלחמת אחים חצו את כל הקווים האדומים ולעתים נמצאים על קו התפר שבין אנרכיה להפיכה צבאית. מציאות מורכבת זו היא השמן המניע את החלומות הפונדמנטליסטיים של הקנאים, השואפים בכל לבם להשמדת מדינת ישראל.
כאזרח ערבי ישראלי, המכבד ומוקיר את הסמלים והערכים הלאומיים, הרואה בדגל ישראל את הדגל שלו, את ההמנון הישראלי כהמנון שלו, המכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אשר חרתה על דגלה חירות, צדק, שלום, שוויון זכויות, חופש פולחן ודת – אני יותר ממוטרד מהפרשנות הניתנת למציאות הישראלית בבירות המדינות העוינות.
כאזרח גאה במדינת ישראל הדמוקרטית, ברורה לי כשמש זכות המחאה, הזכות לבקר שלטון נבחר, זכות חופש הביטוי וזכות הזעקה. עם זאת, בעיני מיליוני (אם לא יותר) החולמים על השמדת ישראל, "האויב הציוני" נתפס כחלש. ב־7 באוקטובר חשנו כולנו את הפרשנות לתהליכים המתרחשים בחברה הישראלית.
על כן, אם כל הפלגים, הסיעות, המפלגות והשבטים במדינת ישראל לא יתעשתו, הרי שבעולם הערבי רק תתגבר התפיסה כי ישראל חלשה, מה שרק יגדיל את התיאבון של אויביה לנסות להביס אותה בכל הזירות.
כמי שלוקח חלק פעיל במאמצי ההסברה מאז 7 באוקטובר והשתתף בכ־200 פאנלים, תוכניות ועימותים בטלוויזיה של העולם הערבי ובמדינות ערב – אני מרגיש את כובד האחריות. על כולנו, אזרחי המדינה והפוליטיקאים מכל הפלגים והדעות והאמונות והערכים, רגע לפני שיוצאים להבעיר רחובות, לחרף ולגדף, רגע לפני ביזוי, שיסוי והסתה נוראית – לחשוב על הטרוריסט בעזה, המחבל ביהודה ושומרון, המפקד באיראן, מחבל חיזבאללה בלבנון, על ציר הרשע המתארך ומתעצם.
המכנה המשותף של כולם הוא חיסולה של מדינת ישראל והשמדתה מעל פני האדמה. ציר הרשע אינו מבדיל בין שמאל לימין, בין ערבים ליהודים, בין עולים לוותיקים. מבחינת ציר הרשע כולנו ראויים להכחדה.
הכותב הוא מומחה לישראל בעולם הערבי, איש חינוך ופעיל שלום