קצת לפני ה-7 באוקטובר הנורא, היו פה הפגנות של 'בעד ונגד' הרפורמה המשפטית. צד אחד שרצה דמוקרטיה שלא נשלטת על ידי מיעוט של מערכת המשפט וצד אחד שחשב שהולכת להיות פה דיקטטורה נוראית באם תוחלף הדיקטטורה העכשווית של בג"ץ.
רוב מוחלט מהחברה הישראלית (גם מהחלק השמאלי של המפה הפוליטית), הבין שיש פה בעיה שכבר אי אפשר להתעלם ממנה. דורות על גבי דורות של ישראלים הורגלו שכדי להעביר חוק ערכי ו/או לבנות בשטחי ארץ ישראל ו/או לגרש משפחות מחבלים ו/או לשמור על גבולותיה של מדינת ישראל ו/או לגזור עונש מוות על טרוריסטים ו/או לגרש משטח המדינה מסתננים בלתי חוקיים (אפילו שרצחו, אנסו ופשעו) ועוד ועוד - כל זה צריך לקבל אישור של מיעוט של שופטים שפועל על פי אג'נדה פוליטית ברורה וכלל לא מכיר את המציאות הנפשעת של רוב הסיטואציות הכה מסוכנות אותן הזכרתי.
פסיקה שערורייתית: כשבית המשפט פותח את הדלת ומזמין המוני אריתריאים לבוא לישראל | קלמן ליבסקינד
אחת מהסיטואציות שגרמו להבנה הכוללת כי משהו פה ממש, אבל ממש לא תקין - זו מדינת דרום ת"א וכיבוש המסתננים הבלתי חוקיים. מעל עשור יצאנו לרחובות. מחינו. הפגנו. עתרנו. חוקקנו. והכל כולל הכל - בוטל במחי יד של מערכת דיקטטורית, מנותקת ומושחתת. היום מי שלא מבין שרק, אבל רק תיקון של מערכת המשפט יאפשר את זה – חי ב'לה לה לנד' !
והנה, הגענו למצב בו אנו נמצאים היום: משוסעים, מפולגים ונשלטים - ובתוכנו, אוכלים אותנו מבפנים. אני שבה ומבהירה לכל מי שפונה אלי בתקופה האחרונה בנושא (ויש לא מעט כאלה): אם הייתה באפשרותי את היכולת להעלות את כלל המסתננים הבלתי חוקיים אחד אחד למטוסים חזרה לביתם ו/או למדינה שלישית - הייתי עושה זאת.
כן - נעשות פעולות מאחורי הקלעים שלא אחשוף לכל "הנשמות הטובות" שרק רוצות לטרפד את החזרתם של מתחזי הפליטות למיניהם וזאת כדי להשיג את מטרת העל שלהם: מדינת כל מסתנניה/אזרחיה/שב"חיה, וכך נמשיך לעשות ללא צורך בקרדיטים או פרסומים שעושים אולי נעים בגב אבל רע למדינה ולעתידה, אבל, וזה אבל גדול: לא נוכל ליישם מדיניות הגירה אמיתית ולשמור על צביונה וריבונותה של מדינת ישראל ללא תיקונים קריטיים במערכת המשפט החולה. שיהיה ברור כשמש: שום דבר חוץ מתיקון מערכת המשפט יאפשר זאת. כלום!
כי כשממשלת ישראל הורתה לבנות את מתקני 'חולות' ו'סהרונים' שנבנו כדי לאכלס את המסתננים הבלתי חוקיים ששיקרו (ועדיין משקרים) במצח נחושה בטענה ל"פליטות" (כי מי שבאמת פליט, ונמצא בחשש ממשי ובסכנה לחייו - לא יהסס לרגע לשהות במחנה פליטים מאובזר ומשודרג כמו שנבנו עבורם, שכן ראינו את מחנות הפליטים בעולם שאכלסו אנשים שבאמת חששו לחייהם במחנות פליטים קשים, ועדיין לא היה אחד שרצה לחזור למדינתו..), וכשכנסת ישראל חוקקה חוקים כמו 'חוק הפיקדון' שהיה כלי חשוב והוכיח בזמן אמת שכל רצונם של המסתננים הוא אך ורק כסף ושיפור המעמד הכלכלי (מוטיב עולמי מרכזי של מהגרי עבודה שמגיעים ממדינות שמשכורתם השנתית שוות ערך למשכורת חודשית בעולם המערבי).
כשבית המשפט פעם אחר פעם אחר פעם – עיקר, סירס ובסופו של דבר ביטל את חוקי ההסתננות שהגיעו לעולם כדי סוף כל סוף ליישם את מדיניות הגירה (שכה לוקה בחסר בישראל ומסכנת את עתידה וקיומה), מה עשתה מערכת המשפט? שלחה את המדינה לשנות ולתקן - למרות שלא הייתה שום כוונה באמת ליישם; כי גם אחרי השינויים והתיקונים, בית המשפט דרס את החוקים בגישתו הפרוגרסיבית והקיצונית.
ולכן, כל המשחק החולני הזה של החתול ועכבר - חייב להיפסק ורק על ידי שינוי יסודי והסדרת הסמכויות. אגב, כל החקיקה שהעברנו וכל ההסדרים שאליהם הגענו, עומדים במבחן המשפט הבינלאומי - אבל בדיוק כמו כוחו של בג"ץ והמוטציה המשפטית של התובע הכללי והייעוץ המשפטי הכל יכול – אלו בלעדיים אך ורק לישראל, וזאת כמובן בזכות פיראטים משפטיים שפשוט השתלטו - השתלטות עויינת על המדינה.
אני גאה בכנות האבסולוטית שלי בפוליטיקה הישראלית הרוויה צביעות ושקר – גם ולמרות שלפעמים זה פוגע בי במקום שזה ישרת אותי פוליטית/יח"צנית – לעולם לא אשקר ואמציא, ובדיוק בגלל זה, כל פעם שנושא המסתננים שהוא מאבק שנמצא בדמי, עולה לרגע לדיון כזה או אחר (בגלל אלימות שיא שלהם שככלל מתרחשת תדיר - רק לא מדוברת, או כשיש עוד פסיקה חולנית של מערכת המשפט לטובת ולמען שירות כלל 'ארגוני אזרוח המסתננים' באשר הם), אני - מי שהכי מזוהה מן הסתם עם המאבק בהסתננות הבלתי חוקית במערכת הפוליטית - לא אזרוק לאוויר העולם משפטים וכותרות פופוליסטיות ולא אשתמש בדמגוגיה חסרת כל מהות כמו רבים אחרים בפוליטיקה, בתקשורת ובארגוני חברה אזרחית כאלה ואחרים, אני אומר לכם את האמת למרות שהיא כואבת וגם כשנכתב ומתפרסם עוד מסמך מרתיח ופוצע כמו הכתבה החשובה של העיתונאי המוערך קלמן שהתפרסמה בעיתון סופ"ש של מעריב.
ולמען הסר ספק אני מבהירה; אנחנו עכשיו במלחמה על זכות קיומנו כעם וכמדינה מול הנאצים של שנות ה-2000. אנחנו במאבק בלתי פוסק להחזרת כל אחינו ואחיותנו מהשבי של אותם ניאו-נאצים. החברה הישראלית המדממת - זהו כל עיסוקנו כרגע. אך לא שכחנו לרגע, אף לא לרגע - את כל החולאים הקשים בחברה הישראלית שאם לא נפתור אותם – לעולם לא נהיה חברה בריאה, משגשגת וטובה. לעולם לא באמת נהיה דמוקרטיה. מספיק לראות במה עוסק בית המשפט בזמן מלחמה על מנת להבין את גודל הניתוק.