לטרפד שוב עסקת חטופים עם חמאס עכשיו – מה שישראל עושה מאז נובמבר 2023 – זה לא להפקיר שוב את המופקרים של 7 באוקטובר. זה לדון אותם לעינויים ומוות. לגרום למותם.
העולם הערבי על חיסול הנייה: "החדירות המודיעינית ברורה מאוד בפעולה הזאת"
בצל האיומים של נסראללה: צה''ל חיסל מספר מחבלים בדרום לבנון | דיווח
מעשה כזה פירושו לגזור את דין משפחותיהם (לא את כולן, כי יש משפחות שמעדיפות אי־שחרור והמשך המלחמה) לסבל נצחי – עד מותם. למעשה להשאירם בחיים כדי שיתענו עד סוף ימיהם, כמו ניצולי שואה, לאורך שלושה דורות.
אם הקוראים חושבים שמילים אלה פירושן שהכותב מתכוון לומר שראש הממשלה עלול לייצר מצב שהחטופים ימותו – אז כן, זו כוונת הכותב. ואם ראש הממשלה יוביל לשם, אז הוא בעצם מביא למותם. מכיוון שראש הממשלה בחור מאוד אינטליגנטי, הוא גם יודע ומבין את זה.
את המלחמה הזאת הפסדנו כבר ביומה הראשון: האבידות שאין להן דומה בהיסטוריה שלנו; הכישלון הסיסטמטי של הצבא - מן הטקטי של החפ"ש ועד האופרטיבי של הרמטכ"ל ואחדים מקציניו; המפולת של המודיעין ו־8200. כמעט עשרה חודשים חלפו ועוד לא השתלטנו על עזה, אבל המג"דים של גולני רוצים להיכנס ללבנון.
לכך יש להוסיף את הפינוי המבוהל והבריחה של אוכלוסיות\ הגליל הנטוש והעוטף שלא מתמלא מחדש, החטופים והכישלון הממשלתי כמעט בכל החזיתות האזרחיות. כמו כן, את הגניבה הרשמית של כספי ציבור לטובת סקטורים עלוקתיים, הניצחון של חיזבאללה במודיעין, בהרס ובהרג, אובדן ההרתעה, מצבנו המידרדר בעולם והאסטרטגיה המרכזית – חיזוק חמאס – שהייתה טמטום על סף אובדן עשתונות.
לכך מתווספים פוגרומים קטנים מדי לילה ביהודה ושומרון, חגיגות של פטריוטיזם חלול ואחדות מדומיינת, הסיכולים – כולל האחרונים בביירות ובטהרן שאולי קוברים סופית עסקה כלשהי – שלא שינו בכלל את פני המערכה, ההתבססות הצבאית של הקואליציה האיראנית והדהירה של טהרן לנשק גרעיני.
ועדיין אפשר לנצח במערכה אם נלך עם האמריקאים והאחרים שהושיטו לנו יד להדוף לחלוטין את התקפת הטילים מאיראן באפריל. נפסיק לקשקש על ניצחון מוחלט, על נסים ויד אלוהים ובעזרת השם.
מצעד איוולת ארוך
ראש הממשלה נסע לאמריקה וחזר משם עם הצלחה רטורית חסרת משמעות ונטולת מטרות והישגים למעט – וזה כנראה העיקר בעיניו – ביקור מוצלח אצל דונלד טראמפ, חגיגת יום הולדת לילד ושבוע ארוך ומלכותי על חשבון משלם המסים.
במקביל, הוא חזר ארצה גם עם הרעה קשה ומיותרת ביחסים עם ממשל שיהיה שם לפחות עוד חמישה חודשים, עם מפלגה גדולה שתהיה שם הרבה יותר זמן ועם פילוג מעמיק בקהילה היהודית שם. "נאום טוב – מנהיג חרא", אומר הבחור מהרשתות החברתיות.
ההתנהלות האישית, המשפחתית והפמלייתית בנסיעה הזאת – שבוע ימים בעיצומה של מלחמה הישרדותית ברמות של פינוק מלכותי מימי הביניים – היא נושא שראוי לדוש בו, אבל זה מיותר. אנחנו כבר יודעים שאם אפשר יהיה לרדת יותר נמוך – הם יירדו לשם כאשר ההמון המקומי הסוער מלווה אותם במחיאות כפיים ובליקוקין די־נור.
כי אנחנו כאן בשלנו. מצעד האיוולת לא רק נמשך מאז 7 באוקטובר, הוא אפילו מתעצם. הדבר היחיד שעובד זה חיל האוויר וחיילים וקצינים שמשליכים את נפשם מנגד למען ניצחון מוחלט שאף פעם לא יגיע ולמען שחרור חטופים שנתניהו וממשלת המשתמטים (מן הישיבות) והמתאבדים (מן ההתנחלויות) שלו נחושים לטרפד. גם כאשר מתקבל המתווה של ראש הממשלה עצמו.
ועוד דבר שעובד זה ההרג וההרס והנזקים בנפש, גוף ורכוש בעזה ובתושביה ומחבליה. אלה הם מהקשים ביותר בתולדות המלחמות. כבר עכשיו יש מי שאומרים שזה מתקרב או אפילו גרוע מהעיר הגרמנית דרזדן שהוחרבה במלחמת העולם השנייה.
השאלה החשובה היא האם זה היה נדרש? האם המכה הזאת על עזה היא רק נקמה, או האם היא סוג של שיקום ההרתעה שאבדה ב־7 באוקטובר? ברור לחלוטין שרמות השנאה המטורפות ששררו בין הישראלים לעזתים בפרט ואולי לפלסטינים בכלל הוחמרו אף יותר בעקבות הברבריות של טבח שמחת תורה והעוצמות של מכות הנגד הישראליות.
באחרונה נמסר בשם מקורות עלומים בצבא שחמאס מגלה סימני שבירה. אבל שמענו כבר במרוצת המערכה הזאת התפארויות לא מעט על כמה ישראל קרובה לניצחון.
זה לא היה אפילו שקר גס, אלא הזיות של יהירות חסרת בסיס ואי־הבנה במקרה הטוב, או במקרה הרע סילוף זדוני של המציאות האסונית. הדברים נאמרו לפני הנסיעה לארה"ב גם על ידי ראש הממשלה, וזה מוצג כסיבה טובה לטרפד את עסקת החטופים – שהייתה כמטחווי הושטת יד לחתימה – כי עוד מעט תהיה עסקה טובה יותר וגם חמאס מובס.
לא טוב לישראל להביא את חמאס למצב שאין לו יותר מה להפסיד. ייאוש כזה היה המנוע של התכנון וההצלחה ב־7 באוקטובר. חמאס מוכן עכשיו לעסקה כי הוא מעריך שאולי יוכל להתאושש.
אבל אם יגיע למסקנה שהוא מובס, שרידיו יעשו לחטופים את מה שאנשיו עשו ב־7 באוקטובר בבית של פסי בבארי (שם הם החזיקו 14 בני ערובה). כאשר הבינו שלא יוכלו להימלט מידי הצבא שצר עליהם, הרגו את בני הערובה לפני שחוסלו. להכניס את אנשי חמאס למצב סופני כזה – משמעותו מוות לחטופים.
בניסיון להצדיק את הגישה הצינית המצמררת הזאת, הסביר ראש הממשלה לשרים כי החטופים סובלים בשבי, אבל לא מתים. נניח לרגע את האכזריות של דיבורים כאלה (אחרי הכל, האנשים האלה הופקרו לגורלם במשמרת של ראש הממשלה הזה, שמסרב לקחת אחריות כלשהי לאסון הקולוסאלי) – זה גם לא נכון. 115 חטופים נותרו בעזה וההערכה הכי אופטימית היא שעשרות בודדות מהם עדיין חיים.
קץ התקווה
בתגובה ראשונה מול המדיניות שמנהל נתניהו, נפסל מיד הסבר שמדובר פה באדם של רוע טהור. "רוע טהור" משמש לתיאור משהו או מישהו המגלם רשעות מוחלטת, נטולת כל תכונות גואלות או עקרונות מוסריים. היא מרמזת על צורה קיצונית של רשע או זדון הנתפסת כבלתי ניתנת לתירוץ ובלתי ניתנת לתיקון.
הרעיון של רוע טהור נחקר לעתים קרובות בפילוסופיה, בתיאולוגיה, בספרות ובתרבות הפופולרית כדרך לדון בהיבטים האפלים ביותר של הטבע האנושי או ישויות על־טבעיות שקיימות אך ורק כדי לגרום נזק או סבל ללא כל מניע מעבר לרוע עצמו.
דוגמאות לכך עשויות לכלול נבלים בספרות או בקולנוע שמבצעים מעשים נבזיים ללא חרטה, או אנשים שמבצעים אלימות קיצונית או עוול ללא כל ריסון מוסרי לכאורה.
נדמה כאילו במקרה של נתניהו יש תכונות גואלות. אומרים שהוא באמת מאמין שיותר חשוב לרסק את חמאס מאשר לחלץ את החטופים. יותר טוב – לדעתו ולדעת שותפיו – להמתין לדונלד טראמפ שיחזור לבית הלבן בינואר ואז תהיה עסקה טובה יותר.
ויש הסברים אחרים: עסקת החטופים משמעותה סיום המלחמה, שפירושה עבור נתניהו הוא בחירות שבהן יפסיד, וגם התקדמות במשפטו שבו כנראה יורשע בעבירות פליליות.
ועוד: הוא קורבן של משפחתו (אשתו ובנו) והוא נסחט ומאוים בידי שותפיו וחברי מפלגתו. והכי מרחיק לכת: לדעתי הוא מעוניין לייצר מלחמת עולם כדי שארה"ב תיאלץ לתקוף את איראן מצד אחד, בעוד הוא מנצל את התוהו ובוהו כדי לגרש מיליוני פלסטינים מהגדה המערבית ולספח אותה למדינת ישראל.
הדברים נשמעים הזויים – אבל בעולם יש עכשיו מספיק מנהיגים שהפכו הזיות למדיניות, ורוע לאסטרטגיה. במקרה שלפנינו אני מעדיף את הגרסה של רוע טהור על פני הגרסה של אסטרטגיה שמקורה בהזיות, אם כי התוצאה זהה ומטורפת – ממשיכים את המלחמה, רצוי אפילו להרחיב אותה, ומפקירים את החטופים למותם הוודאי.
בינתיים דברים לא שוקטים במקומם. חיזבאללה התחיל את ההתכתשות איתנו כדי לסייע לחמאס. והשבוע חטף קצת על הראש. פעם חשבתי שאם אחד מבני משפחות החטופים ישרוף את עצמו כמו ההוא מתוניסיה, הסטודנט מצ'כיה והכמרים הבודהיסטים מווייטנאם – אולי זה ישפיע על ראש הממשלה.
כבר ברור שלא. הדרך היחידה להתמודד עם רוע טהור היא לאיין אותו. אין לזה רוב בנבחרי העם ולא ברור אם יהיה לזה רוב בעם בבחירות שהרוע ידחה עד אין קץ.
הפיכה פוליטית לא תהיה. הפיכה צבאית אולי הייתה פותרת את הבעיה – אבל לא כאשר מדובר בצבא הכושל הזה. נשארת רק הפיכה אזרחית. מרי אזרחי.
משיטוט בהפגנות בחודשים האחרונים, ובגלל בקיעים חמורים בחומה הלא־בצורה של האופוזיציה הנבחרת – גם זה לא יהיה. אנחנו בשפל ומוצאים עצמנו מתגעגעים לייאוש של סוף 2023 – אז לפחות הייתה קצת תקווה שתבוא התעשתות. מאוחר מדי. סוף הציונות מעבר לפינה.
הכותב הוא העורך הראשי לשעבר של "מעריב"
[email protected]