נאומו של בנימין נתניהו בפני הקונגרס האמריקאי זכה, ובצדק, לשבחים רבים. נתניהו הוא נואם מחונן, היודע לקנות את לב שומעיו. חבל רק שקסם הנאום אינו תורם להפגת המציאות הקודרת – ואולי אף מבליט את הפער בין השניים.

היו בנאום רגעים מרגשים, שבהם הציג ישראלים שצירף למשלחתו, ובהם נועה ארגמני, שחולצה משבי חמאס בפעולה צבאית נועזת, ומספר לוחמים שהצטיינו בקרבות. נתניהו, בתבונתו, כלל בהם חייל בדואי־מוסלמי - אשרף אלבחירי. חבל רק שלא הוצג לוחם דרוזי, אחד מרבים שהצטיינו בגבורתם. הדבר צרם ביותר באותה שבת נוראה, שבה בחר נתניהו להישאר בארה"ב, אז חיזבאללה ביצע את הטבח המזעזע בילדי מג'דל שמס.

גם דף חוסל כך: בצה"ל זיהו את חולשת מחבלי החמאס, והחלו לפעול
הצי האמריקאי בדרך; דיווח: ציר ההתנגדות יתקוף ראשון ואז יתחיל המטח של חיזבאללה

מותר בהזדמנות זו להזכיר את חוק יסוד "ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (חוק הלאום)". חוק יסוד זה, שתועלתו מפוקפקת ופגיעתו המיותרת במיעוטים, ובראשם הדרוזים, ידועה ומוכרת, עבר בכנסת בתקופת כהונתו של נתניהו. אולי גם הגיע הזמן לשאול כמה שרים, חברי כנסת ומנכ"לים יש מבני העדה הדרוזית, ולהודות בכך שלא ידענו להוקיר כראוי את תרומתם של הדרוזים למדינת ישראל. הגיע הזמן לתקן, ולו באיחור.

בהמשך נאומו זעם נתניהו, ובצדק, על התובע בבית המשפט הבינלאומי הפלילי, המאשים את ישראל "בהרעבה מכוונת של האזרחים בעזה. זאת שטות גמורה. זה שקר מוחלט... והנה שקר נוסף: אותו תובע מאשים את ישראל בכך שאנחנו פוגעים במזיד באזרחים".

כדאי לדעת שהמשפט מבוסס, במידה רבה, על כוח ועל פוליטיקה. במשפט הפנים־מדינתי הדברים מוסווים, אבל במשפט הבינלאומי הם בולטים וזועקים לעין. עסקתי בנושא בהרחבה בספרי "המשפט – מבט כללי (קצת ספקני)". בהקשר הנוכחי ניתן להתייחס לכך רק בתכלית הקיצור. אעשה זאת באמצעות השאלות הבאות: כיצד קרה שמערכת המשפט הבינלאומי הניחה לנו בשקט יחסי במשך עשרות בשנים, והנה לפתע מתרגש עלינו צונאמי של משפט בינלאומי? היש לכך קשר לעובדה שלראשונה בתולדותיה קמה בישראל ממשלת ימין "על מלא", הנשלטת בידי נציגי המתנחלים?

ניתן גם להזכיר שהיו ימים שבהם נתניהו דיבר על שתי מדינות לשני עמים, אך כיום הוריד את הנושא מהפרק. לא צריך להיות מומחה למשפט כדי להבין את הקשר בין פוליטיקה למשפט הבינלאומי, שהפך למרכיב במאבק נגד ישראל.

כיום נשמעות מחוגי הימין טענות נגד מערכת המשפט הישראלית, שהתיימרה לשמש כשכפ"ץ למדינה, והנה מסתבר שהשכפ"ץ איננו. ובכן, השכפ"ץ של המדינה התבסס על הנכונות להגיע להסדר עם הפלסטינים. זו הייתה בעבר המדיניות המוצהרת של נתניהו עצמו. מדיניות זו נמוגה, ועמה נמוג גם השכפ"ץ של המדינה.

המפתח נמצא בוושינגטון

נתניהו לא דיבר על בית הדין הבינלאומי לצדק, שלמרבה השערורייה החלטתו האחרונה ניתנה, בין השאר, על ידי נשיאו הלבנוני - מדינה שפתחה במלחמה נגד ישראל - שפשט את חליפת הדיפלומט וענד גלימה של שופט. העובדה שישראל לא השכילה לפסול אותו ולא ידעה למנף במסגרת הסברתה את השערורייה הזאת, חורגת מהדיון הנוכחי.

נאום בנימין נתניהו בקונגרס (צילום: רויטרס)
נאום בנימין נתניהו בקונגרס (צילום: רויטרס)

לענייננו, אציין שנתניהו התמקד בתובע בבית הדין האחר, בית הדין הפלילי הבינלאומי. בנושא זה יש לו עניין אישי. הוא דיבר על כך שהתובע "האשים... את ישראל", אלא שבית הדין הפלילי איננו עוסק באחריות של מדינות. הוא מתמקד באחריות אישית.

ואכן, התובע ביקש צווי מעצר נגד נתניהו עצמו ונגד השר יואב גלנט (וגם נגד מנהיגי חמאס). בשלב זה, עדיין לא ניתנה החלטת בית הדין בנוגע לצווים הללו, אבל ברור שהעניין נוגע לנתניהו אישית. היבט זה של הפרשה בוודאי מטריד אותו, וקשה להאמין שלא שוחח על כך עם אישים בממשל בארה"ב. אבל על כך לא שמענו דבר.

למרבה הצער, ההתפתחויות בתחום זה רחוקות מלהיות חיוביות. הממשלה הבריטית השמרנית, שתמכה בישראל, הודיעה לבית הדין הפלילי הבינלאומי שהיא מסתייגת מצווי המעצר שהתובע מבקש. אך ממשלה זו נפלה, ובמקומה עלתה ממשלת הלייבור, שעמדתה כלפינו רחוקה מלהיות אוהדת, והממשלה החדשה משכה את ההסתייגות של קודמתה.

בכל אופן, הדרך להתמודד עם בית הדין הפלילי היא בסיוע אמריקאי. כידוע, ארה"ב העבירה חוק מיוחד להגנה על חיילים אמריקאים בפני בית הדין הזה, שבדומה לבתי משפט אחרים מבין היטב את לשון הכוח (כמובן, תוך כדי שהוא כופר בכך). בית הדין פתח בשעתו בחקירות נגד חיילים אמריקאים, והנשיא דונלד טראמפ הגיב בסנקציות נגד בית הדין. הנשיא ג'ו ביידן ביטל את הסנקציות, ובית הדין ביטל את החקירות (כמובן, מבלי להודות שיש קשר בין הדברים).

דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)
דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

האם מי מהמועמדים לנשיאות שייבחר, טראמפ או קמלה האריס, יהיה מוכן להגן על נתניהו בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי? כל מה שניתן לומר בשלב זה הוא שהתמונה מבחינת מדינת ישראל ומבחינתו האישית של נתניהו איננה נוחה.

אינטרס ישראלי

בהמשך נאומו הסביר נתניהו שאיראן היא אויב משותף של אמריקה וישראל, וכי איראן מסכנת את ארה"ב. הדברים נכונים, וכישראלים אין לנו קושי להשתכנע. הבעיה היא שהאמריקאים ינהגו לפי האינטרס שלהם כפי שהם מבינים אותו, ולא כפי שאנחנו רוצים שהם יבינו אותו. וההבנה האמריקאית כיום היא שהמאבק נגד איראן צריך להיעשות באמצעים כלכליים ודיפלומטיים. כוח צבאי ישמש להגנה, אך האמריקאים אינם מוכנים בשום פנים לפתוח במלחמה ישירה נגד איראן.

עמדת המפלגה הרפובליקנית אינה שונה בהרבה, אף שטראמפ אישר בשעתו את חיסולו של קסאם סולימאני האיראני. המגמה האמריקאית היא ליצור ברית אזורית נגד טהרן, וספק אם ישראל תוכל ליטול בה חלק, כל עוד נמשכת המלחמה בעזה.

קאסם סולימאני  (צילום: AFP)
קאסם סולימאני (צילום: AFP)

בכך אנו מגיעים לחלקו האחרון של נאום נתניהו, שבו הבהיר כי ניצחון על חמאס יהווה מכה קשה לציר הטרור של איראן. איש לא יחלוק על כך. אלא שההמשך מעורר שאלות. נתניהו הצהיר שהניצחון הזה נמצא "בהישג יד", וכי לא יסתפק בפחות מניצחון מוחלט, הכולל את שחרור החטופים והשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. לנתניהו יש גם חזון עבור עזה. ישראל תשמור על שליטה ביטחונית, שעה שעזה תנוהל בידי פלסטינים שאינם שואפים להשמיד את ישראל.

מה יהיה מעמדה של הישות פלסטינית שתנהל את עזה? האם תהיה אוטונומיה, ואולי אפילו מדינה? על כך נתניהו לא אמר דבר. יתר על כן, במשך כל עשרת חודשי הלחימה לא נעשה דבר כדי לבנות את הישות הזאת האמורה להחליף את שלטון חמאס.

כדאי להזכיר שכדי להחליף את השלטון הנאצי - היה צורך לכבוש את גרמניה, ומעצמות הברית עשו זאת. אלמלא כן, היה השלטון הנאצי נותר על מכונו. אולם שיטת הלחימה הישראלית בעזה, המבוססת על פשיטות חוזרות ונשנות, תוך לחימה על אותו מקום פעם אחר פעם, איננה מבטיחה את פירוק שלטון חמאס. להפך, היא מותירה את השלטון האזרחי בידיו, וגם את השליטה על חלוקת הסיוע ההומניטרי לרצועה, ויחד עמם - את האפשרות להשתקם צבאית.

למרבה הצער, חילופי השלטון בעזה וחיסול יכולת חמאס להשתקם צבאית אינם נראים באופק. כדאי גם לשים לב לכך שלא רק הדמוקרטים קוראים לסיים בהקדם את המלחמה ברצועה – גם טראמפ דורש לעשות זאת. במקביל, קיימת בעיית יהודה ושומרון, שם אנו נמצאים בלחימה זה חודשים ארוכים. לגבי אזור זה לא חשף נתניהו את חזונו, ובנאומו בקונגרס לא אמר לגביו דבר וחצי דבר.

הסדר עם הפלסטינים הוא אינטרס ישראלי. הוא חיוני כדי לשמור על צביונה הדמוקרטי של המדינה, והוא דרוש גם לצורך הברית האזורית נגד איראן. אם יהיה הסדר כזה, ייעלמו להערכתי כבמגע קסם בעיותינו הקשות במישור הבינלאומי, ועמן ייעלמו גם רעיונות עוועים דוגמת אלה של צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט. 

[email protected]