שוב הגענו לשלב שבו הרשת קרועה בנושא המסרב להיעלם מהשיח הציבורי, ועיקרו - טרנסג'נדרים בתחרויות הספורט האולימפי. על פניו, נשמעת סוגיה פשוטה, בתחרויות מתחרים - גברים נגד גברים ונשים נגד נשים, תודה רבה, שלום. אלא, שבשנים האחרונות, עם התקדמות תרבות הווק והפי סי קאלצ'ר, כאשר אינדיבידואלים החלו להגדיר את עצמם כהם, היא, הן, כיסא, שרפרף, כלב מלינואה. דברים פשוטים מאוד הפכו למסובכים מאוד.

אחד הסיפורים אשר כולם מדברים עליהם שייך לאיימן חליף, מתאגרפת מאלג'יריה שהבטיחה את זכייתה במדליה אולימפית לאחר שניצחה ברבע הגמר 0:5 את לוקה האמורי מהונגריה. חליף כשלה בעבר בבדיקת טסטוסטרון, ויחד עם המראה הגברי שלה עלו שלל טענות שאומרות כי לא היה צריך לאפשר לה להתמודד בקטגוריית נשים. 

חליף אכן הורשתה להתחרות באולימפיאדה, זאת אף על פי שהושעתה מאליפות העולם לאחר שלא עברה בהצלחה בדיקות מין שארגן איגוד האיגרוף הבינלאומי (IBA). איגוד האיגרוף אף אישר כי התגלה שיש לה כרומוזומים XY, המצויים רק בגברים. 

בוועד האולימפי הבינלאומי פקפקו בבדיקות אלו והנשיא תומאס באך אף אמר: "יש לנו מתאגרפת שנולדה אישה, גדלה כאישה, יש לה דרכון שבו מצוין שהיא אישה והיא התחרתה שנים רבות כאישה. זו ההגדרה הברורה לאישה". אז לא תומאס, זו לא ההגדרה הברורה לאישה. 

אף אחד לא מערער על זכותו של אינדיבידואל להגדרה עצמית. אבל, וזה אבל גדול, אנחנו חייבים לקבל את העובדה המאוד פשוטה שגבר אשר מגדיר עצמו כאישה לא הופך פיזית לאישה. אז מתי בעצם הכל החל להסתבך? אולי זה היה כשהתחלנו לערבב עובדות עם רגשות? ואיך סימון דה בובואר קשורה לכל זה?

הספר ״המין השני״ של ההוגה האקזיסטנציאליסטית סימון דה בובואר, עוסק בהתייחסות לנשים במהלך ההיסטוריה ונחשב ליצירה מכוננת בפילוסופיה הפמיניסטית. הספר כולל את המשפט המפורסם "אישה אינה נולדת אישה,  היא נעשית אישה" אשר היווה נקודת מפנה בתולדות הפמיניזם וכנראה גם בכל הבלאגן שאנחנו מתמודדים איתו כרגע. 

התפיסה שנשיות אינה תכונה מולדת, אלא זהות וסדרת התנהלויות נרכשות שנוצרות מתוך הקשר תרבותי, כלכלי והיסטורי, היא הנקודה שהכניסה אותנו לכל הברוך הזה. כנראה שדה בובואר לא הבינה באיזו צורה ליטראלית אנו הולכים לפרש את המשפט שלה בשנת 2024.

איך אני מגדיר/ה את עצמי לעומת איך נולדתי ביולוגית; אלו שני דברים שונים לחלוטין ואיכשהו אנחנו עדיין מצליחים לבלבל ביניהם. לכן, כדאי מאוד שנבין אותם כמו שצריך: "מין" מתייחס להבדלים הביולוגיים בין גברים ונשים, כמו אברי המין וההבדלים הגנטיים ו"מגדר" יכול להתייחס לתפקיד של זכר או נקבה בחברה, המכונה תפקיד מגדרי, או לתפיסת הפרט של עצמם, או זהות. 

זה טוב ויפה שאותו פרט מרגיש/ה אישה ויכול/ה גם לבקש מהסביבה לפנות אליו/ה כאישה, אבל אי אפשר לאפשר לו/ה להתחרות במקצים ספורטיביים נגד נשים אשר פיזית בנויות שונה. לא רק שזה חוסר אחריות כי הוא יכול לגרום להן לנזק ופציעות בלתי הפיכות, זה גם לא הוגן ברמה המקצועית הספורטיבית.

לא סתם התחרויות האולימפיות מחולקת לקטגוריית נשים גברים. אם כולם היו מתחרים אחד נגד השני רוב הסיכויים שנשים לא היו עומדות על הפודיום, או מלכתחילה מעפילות לאולימפיאדה (מה לעשות שיש ספורטאים גברים שלהם יכולות טובות יותר), אלו היו תופסים את מקומן של הנשים והאולימפיאדה הייתה חוזרת להיראות כמו בימי אולימפיה העליזים ביוון הקדומה: חגיגה פאלית, טוסטסטרונית, מלאת שמן זית כתית וטוגות.

אף על פי שאנחנו אוהבים להתפלסף, הדיון הוא ענייני לחלוטין - בספורט יש הפרדה בין גברים לנשים מסיבות ביולוגיות בלבד. לכן, אם למתחרה יש כרומוזומים שונים, אשר מציבים אותו ביולוגית כגבר, הדיון הסתיים. 

אם לנו כבני אנוש אין יכולות להגדיר ביולוגית מה הופך אישה לאישה ומה הופך גבר לגבר, יש לנו בעיה אקוטית ואנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסא. כמו למשל - להכניס סקציה נוספות באולימפיאדה שבה יהיו "חריגויות".

יכול להיות שהמקרה הפיזיולוגי של המתמודדות האלג'יראית הוא אכן חריג והיא באמת נולדה עם כרומוזומים xy (כרומוזום Y הוא כרומוזום מין, הקובע יחד עם כרומוזום X את מינו של הפרט) ולכן, צריך למצוא פתרון יצירתי ולא ללכת ראש בקיר. וכן, צריך לקבוע קריטריונים מספיק ברורים שלא ישתמעו לשתי פנים כדי שלא יווצר הבלבול הנ"ל שיעמיד את המתמודדים בסיכון פיזי או בהשפלה ברשת. 

נניח וברוס ג׳אנר, אשר כרגע מוגדר כאישה, היה מתמודד נגד נשים האם זה היה נראה למישהו הוגן? התשובה היא כנראה שלא. אבל לא כל המקרים הם כל כך ברורים ולכן לאולימפיאדה הבאה רצוי שהועד יעשה ישיבת בריינסטורמינג יחד עם נציג מהחוג למגדר ופיזיולוג בכיר מהפקולטה לביולוגיה ואפשר גם להוסיף את הטורקי שיורה עם יד אחת, סתם כי הוא נראה כמו מישהו שיודע מה הוא עושה.