"חיוני שתלמידים ידעו להשתמש בכלי בינה מלאכותית בצורה נבונה," אמרה מנכ"לית מיקרוסופט. "האתגר הוא להכשיר בוגרים שיצליחו לפתח את כיפת הברזל וקלע דוד הבאים," טען סמנכ"ל רפאל. "חייבים להשקיע בהכשרה מתאימה של הבוגרים שלנו," אמר נשיא המכללה האקדמית להנדסה באפקה. שלושתם דיברו בכנס דה מרקר ומכללת אפקה בנושא "מיומנויות וטכנולוגיה".

אלא שבמדינה שבה בתי ספר ומחוזות שלמים מצמצמים מאוד או מוותרים לגמרי על הוראת המדעים כי אין מי שילמד אותם וגם אין את התנאים – ציוד, מעבדות, לבורנטים – הנדרשים ללמידה; כשמסלולי הכשרת מורים במכללות הולכים ונסגרים; כשהמענה שמשרד החינוך מציע למחסור הנורא במורים הוא דווקא קיצור ההכשרה שלהם, מיהם בדיוק אנשי החינוך המתאימים שאמורים להכשיר את כל המהנדסים והמדענים האלה? מי אמור להכין את ילדי ישראל לבחירה או לפחות להכרה במשמעותם של המקצועות האלה מלכתחילה?

סיפורה של מפונה: איך מצפים ממני לחזור הביתה כשאין מיגוניות מונגשות?
דמוקרטיה מאיימת: זה מה שמכשיל את איחוד חלקי החברה שלנו

אנחנו לא מטפלים במרכיב החיוני שבלעדיו הדיון על "דמות הבוגר" הוא עקר. כדי שניתן יהיה לפתח בוגרים כלשהם, חייבים להגדיר את המצפן המרכזי שיוביל את הפיתוח הזה: דמות המורה. למרות שישנה הסכמה גורפת שאיכות המורים היא המרכיב הקריטי ביותר בחינוך, הסכמה זו היא הצהרה בלבד. כשצריך לתרגם אותה למעשה, היא נעלמת. זה כבר מזמן לא סוד שכל אחד יכול להיות מורה כמעט ללא תנאים מוקדמים, העיקר שיבוא. באתרים שמחפשים "ממלאי מקום עבור מורים", מדגישים שדי באחד הקריטריונים כדי להיות מועמדים: או 12 שנות לימוד; או ניסיון בהדרכה/הוראה; או להיות סטודנט/ית, אפשר גם בלי ניסיון. מודגש שהמשרה מתאימה למי שמחפש גמישות. הנחמה היחידה היא שיש להציג תעודת יושר מהמשטרה. גם זה משהו. יש לי למעלה מ-12 שנות הכשרה בהכרת גוף האדם. אני אפילו יודעת לחבוש פצע ולקחת אקמול כשכואב הראש. האם מישהו מעלה על דעתו שאוכל להיות "רופאה מחליפה"? אז מדוע מישהו חושב ש"12 שנות לימוד" מספיקות כדי להיות "מורה מחליפ/ה"?

חברה המתייחסת בזלזול למקצוע ההוראה היא חברה המתייחסת בזלזול לרמת החינוך והתרבות של עצמה - ואז הם נעלמים. זה המוקד הנדרש בדיון, שלא באמת מתקיים. מהו הפרופיל המקצועי ההכרחי של מי שהם מצפן חינוכי לילדים ולילדות שלנו? אילו מיומנויות, ידע, ערכים ותפיסות תרבותיות עליהם לרכוש? אילו משאבים הם חייבים להכיר ולדעת להפעיל? איזה סוג של ניסיון נדרש כדי להיחשב למומחה מקצועי בחינוך? ובעיקר - מה אנחנו מוכנים להשקיע בתהליך ההכשרה ובתנאי ההעסקה שלהם כדי להפוך את החינוך למקצוע יוקרתי ונחשק שימשוך אליו את הטובים ביותר?

כל עוד לא נענה לעומק, בכנות ובאומץ על שאלות אלה, נמשיך לבנות המון "עוקפי מערכת החינוך" - בצבא, בתעשייה, באקדמיה - והתהום הפעורה בין מה שקורה בבתי הספר שלנו ובין היכולות שאנו זקוקים להן כחברה, תמשיך לגדול. כן, אני יודעת שיש מורים ומנהלים מעולים במערכת. גם על הטיטניק הייתה תזמורת מצוינת.

הכותבת היא מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית במכון ויצמן למדע