המחלקה היהודית בשב”כ, העוסקת בסיכול טרור יהודי וחתרנות מדינית, עושה לילות כימים לאחרונה ומתמודדת עם היקף אירועים חסר תקדים. האירועים הללו מעמידים את ישראל בפני סכנה נוספת, בתוך גבולות המדינה.
ממשל ביידן תוקף חזיתית את בן גביר: "חותר תחת ביטחון ישראל" | דיווח
מצער להכיר בכך, אך תחת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר עולה רף האיומים. עד כדי כך נגדשה הסאה, שראש השב”כ רונן בר שלח מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשרים בממשלה, כדי להתריע על פעילות השר ועל השלכותיה מרחיקות הלכת על ביטחון המדינה. אין מדובר בהבעת עמדה של שר שמקדם את הבטחותיו לבוחרים; מי שחושב שזה העניין טועה ומטעה.
מי שחושב שנוער הגבעות, שאחראי לחלק מהאירועים המדוברים, הוא קומץ, עשבים שוטים או נערים פוחזים, מפחית ומזלזל בכוחו ובהיקפו. מדובר בצעירים משולהבים, שמקבלים גיבוי מרבנים. בין היתר הם מתפרצים לכפרים, שורפים רכבים, רכוש ובתים ומכים.
המשטרה מגלה אוזלת יד בטיפול בנושא, ככל הנראה משום שזו הדירקטיבה הישירה של השר. מנגד, אנשי מפלגתו מפנים אצבע מאשימה כלפי גורמי הביטחון ותוקפים את מי שמנסה לשמור על החוק והסדר במדינה. עולם הפוך.
מה שמפחיד את ראשי כוחות הביטחון וצריך להפחיד כל אזרח במדינה הוא האנרכיה המשתוללת מתחת לאפה של הממשלה. אם בעבר היה מדובר בהצתות ובגרפיטי, כיום מדובר באחזקת נשקים ואמל”ח בחסות המדינה. והרובים הללו כבר יורים.
על הממשלה להתחיל להפעיל את סמכותה ולפעול למיגור מיידי של התופעה. החל בפנייה לרבנים ולמוסדות חינוך על מנת לוודא ששמירת החוק וזכויות אדם נלמדות בהם, דרך פנייה לראשי יישובים וערים בדרישה להרחיב את הפיקוח על הנעשה במרחב הציבורי.
הבעיה היא שחברי הממשלה עצמם קוראים קריאות גנאי נגד ראשי מערכת הביטחון. זו חרב פיפיות שבסוף פוגעת בכולם. כמו בומרנג, בסוף מי שנפגע זה אנחנו. יש לנו מספיק מלחמות בחוץ. הגיעה השעה להרגיע את הרוחות כדי שלא נצטרך לעסוק בסכנה שבבית.