מהתגובות לביטול הסבסוד למעונות יום עולה כי נקודת המוצא של הפוליטיקאים החרדים היא שהאישה עובדת בחוץ וגם בבית ונראה שהילדים הם רק שלה. יקר לגדל ילדים, ובכל זאת אחת הקהילות העניות בישראל מגדלת מספר גדול של ילדים. אומנם בעוני, אבל ללא רעב ועם מסגרות חינוכיות מגיל ינקות במימון המדינה.
ההחלטה על גיוס החרדים משקפת בעיקר את השלומיאליות הישראלית | דעה
כשליש מהשתתפות המדינה בתשלום עבור מעונות יום מגיע כיום לילדים חרדים. כדי לעמוד בקריטריונים להנחות עבור כלל האוכלוסייה, צריך להציג מיצוי כושר השתכרות, כלומר ששני ההורים עובדים למחייתם, בהתאם ליכולתם (הכל בהנחה שיש מעונות יום קרובים. ביישובים הבדואיים בנגב המדינה לא הקימה מעונות יום בכלל, כך שלא ניתן כלל לבקש הכרה בזכאות).
סטודנטים זכאים להנחה אם הם עומדים בתנאי מינימום של לימודים, וזאת לשלוש שנים לכל היותר. ההצדקה לזכאות נובעת מההנחה שלימודים מחזקים את כושר ההשתכרות ומהווים בסיס לרכישת מקצוע, ועל כן הם אינטרס כלכלי, אישי וציבורי. בציבור החרדי, במקום הוכחת עבודה אפשר להסתפק בפטור משירות צבאי ללומדים.
מובנות התגובות הקיצוניות של נציגי המפלגות החרדיות להחלטת היועמ”שית לביטול הסבסוד למעונות יום לחרדים. בלא הנחות, ימצאו עצמן משפחות חרדיות רבות בלי מסגרות חינוכיות לפעוטות. תשלום סכום מלא עבור מעונות יום לשני ילדים יהיה במקרים רבים גבוה מהשכר שמקבלות הנשים החרדיות, שהן המפרנסות העיקריות.
בעוד שר הרווחה מנסה לדחות את כניסתן לתוקף של ההנחיות, הודיע ח”כ ישראל אייכלר מיהדות התורה כי יקדם הצעת חוק שמעניין לבחון את נקודת המבט העולה ממנה: אייכלר מציע לראות בנשים חרדיות חד־הוריות. כך כתוב בדברי ההסבר: “הצעת החוק מבקשת לתקן ולהסדיר את אי־התלות שבין הזכויות וההנחות שמגיעות לה כאם עובדת לבין חייה המשפחתיים או האישיים, או מעשה בני משפחתה של העובדת – שאינן רלוונטיים לזכויותיה כאם העובדת למחייתה” (הטעויות במקור). מתברר שגם ש”ס דוגלת בחד־הוריות, והתייחסה ל”החלטת היועמ״שית לשלול מאמהות חרדיות עובדות את סבסוד מעונות היום”.
מעונות היום נפתחו כדי לעודד נשים לצאת לעבודה, בשל העובדה שעיקר נטל הטיפול בילדים נפל על האישה. “ארגון אמהות עובדות”, שהפעיל את מעונות היום, קם כ”ארגון אמהות עובדות במשק ביתן”, שהנחת היסוד שלו הייתה כי יש להכיר בעקרות בית כנשים עובדות אשר אף הן צריכות סיוע בטיפול בילדים. הנחת היסוד הייתה שגברים עובדים במשרה מלאה ונשים נדרשות לטפל בילדים ובבית. המדיניות שביקשה לעודד נשים לצאת לעבודה נבעה גם מרצון לחזק את מעמד הנשים, אך בעיקר מההכרה בכך שעלויות החיים אינן מאפשרות להסתמך על משכורת אחת.
בעניין שלילת הזכאות למעונות יום נשמעו טענות כי לפחות אין לשלול את הזכאות ממשפחות שבהן האב לא נקרא לשירות. אולם, אם האב לא נקרא לשירות, אין מניעה שיטפל בילדים, או שיצא לעבוד ואז תחזור זכאות המשפחה. אבל זה מופרך מבחינת חלק מהציבור החרדי. מבחינת הפוליטיקאים החרדים, גבר חרדי אינו אחראי לכלום: לא לפרנסה, לא לבישול, לא לניקיון ולא לטיפול בילדים. מבחינתם, נקודת המוצא היא כי האישה היא המפרנסת, היא עובדת גם בחוץ וגם בבית ונראה שהילדים הם רק שלה והגבר החרדי אינו אלא תורם זרע.
הכותבת היא סמנכ"ל ויועצת משפטית של עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון