בתחילה אציין כי אינני משפטן והדברים שאני כותב במנהיגות עסקינן. עם ישראל נמצא היום ערב משבר, המכונה חוקתי, שעשוי להביא לתוצאות קשות ללכידותו ולביטחונו. עקב כך כל מנהיג מחויב בעשיית מאמץ גדול למנוע את המשבר.
כל מנהיג מחויב בפעילות מנהיגותית ודוגמא אישית, ובכך לתרום את תרומתו לצליחת המשבר הצפוי, בהצלחה וללא נזקים. אחד ממרכיבי המנהיגות החשובים הוא האינטליגנציה הרגשית והצורך בהבנת הנפש והמניעים של הצד שממול. בעסקים אינטליגנציה רגשית היא ההבנה את היריב והתובנה שהסכם טוב חייב לתת לשני הצדדים השיגים על פי שיטתם.
חשוב לציין כאן מרכיבי מנהיגות מובילים נוספים שהם נטילת אחריות, דוגמא אישית וצניעות. המשבר שעומד בפנינו הוא בין ממלא משום נשיא בית המשפט העליון לבין שר המשפטים.
נתוני הרקע המהותיים למשבר הזה הם אלו: בית המשפט העליון זוכה לאמון של כ-40% מהציבור בישראל. זה נתון נמוך. מערכת המשפט בכול מדינה חייבת לזכות באמון של כול העם. שהרי אם לא כן המשפט מייצג רק חלק מתפישת העולם של העם.
בית המשפט העליון בישראל רכש בדרך כזו או אחרת מעמד מנהיגותי גבוה מבחינת השפעתו על עם ישראל ,לא רק בהיבטים המשפטיים אלא גם בהיבטים כלליים ,ערכיים ומדיניים על פי תפישת עולמו.
הסוגייה של מינוי נשיא בית המשפט העליון איננה סוגיה משפטית. זו סוגייה נוהלית שאין בה קדושה. מדובר בנוהל שלרבים יש ספקות לגביו. מקובל שראש פירמידה הוא הטוב והיעיל שבאנשים. כך מקובל במגזר היעיל ביותר במשק קרי המגזר העסקי. זה מתוקף התחרות, מחד והרצון להרוויח כסף מאידך. כאן אין מקום להתרשמות תקשורתית ואין מקום ל"סניוריטי".
פעם זה היה כך כשחברת כור הייתה פוליטית ושהמינויים במשק היו בזיקה לקשרים. באותה תקופה לא הייתה תחרות ביבוא והשוק המקומי היה "בולשביקי". היה פחות חשוב אם המנהל מבין בניהול. אגב ,גם מערכת המשפט, מטבעה, אינה נמצאת בתחרות ,דבר המקשה עליה להתייעל. כאשר נשיא בית המשפט העליון נבחר על פי הותק, אפשר לראות בכך את אחת ממחלות הילדות של המדינה.
לגבי הצד של הממשלה ומיצגה שר המשפטים, אנחנו עדים לריצה מהירה מידי לעבר הרפורמה המשפטית ואולי אף להתנשאות על חלק מהעם שחושב בצדק שרפורמה משפטית, אף שהיא נכונה, מן הדין שהיא תתקבל בהסכמה רחבה יותר, מקצת יותר ממחצית העם.
אני תומך ברפורמה משפטית, גם על פי הבנתי וגם על פי דעתם רוב הפוליטיקאים מימין ומשמאל שטענו כך לאורך עשרות השנים האחרונות. אבל כפי שאומרים בכדורגל: "ככה לא בונים חומה".
כאזרח במדינת ישראל אני תובע משני הצדדים להתגמש ולהגיע לפשרה. תובע ולא מבקש. שר המשפטים גילה רצון טוב והסכים לפשרה. אני תובע מבית המשפט העליון מתוקף המעמד שנטל על עצמו, מעמד מנהיגותי וכפוסק עליון בנושאים רבים, להגיע לפשרה כי בהעדרה נגיע לשוקת שבורה שאינני רוצה לתארה.
אי הגעה לפשרה עלולה להביא למצב שה-7 באוקטובר היה פרומו קטן למשהו הרבה יותר רחב וגרוע. הזהרתי על כך בעבר וצדקתי. שסע בעם הוא פצצת זמן איומה.
אם להיות מישיר פנים אל המציאות, העלולה לפגוש אותנו, הייתי מציע שמעבר לקבלת הפשרה המוצעת היה השופט המועמד לנשיאות בית המשפט העליון, על פי ה"סניוריטי", מסיר את מועמדותו לטובת עם ישראל ולטובת הפחתה משמעותית בשסע בעם. יהיה בכך משום מעשה המעוטר בארבעה ערכים מנהיגותיים: נטילת אחריות, דוגמא אישית ,צניעות והבנת נפש הכפיפים.
אנא אל תדחו את הצעתי במחי רגש. חשבו על זה. השופט שיסיר מועמדותו יהיה מנהיג גדול ומעמדו של בית המשפט יעלה מאוד (ואין בכך הערה לגבי כישוריו הרבים).
עודד טירה חבר עמותת מבטחי, פורום מפקדים לאומי.